רוצה להפסיק להתעצבן מדברים

שלום וברכה, אלעזר.
חסידים מספרים, כי פעם הגיע חסיד לרבו עם אותה שאלה. רבו, בתגובה, נתן לו מעיל ישן, ואמר: "גם לי עצמו הייתה אותה בעייה, כשהייתי צעיר, וקבלתי מרבי את המעיל הזה, שיש בו סגולה נגד הכעס. כל פעם שהנך כועס, לבש את המעיל ותראה שתרגע!" לאחר ימים, הגיע שוב החסיד לרב, והחזיר את המעיל. "זה מעיל מעולה! בזכותו הצלחתי להפסיק לכעוס כמעט לגמרי! בשלב מסויים – רק המחשבה על המעיל גרמה לי להרגע!" אז הסביר לו הרב כי מדובר במעיל רגיל! עצם הרצון להירגע, והסטת המחשבה מהנושא המעצבן לנושא אחר שלא קשור כלל לעניין – כמו לבישת המעיל, גרמה לחסיד להירגע...
לפעמים, כשאנו עצבניים, אנו נוטים להתמקד יותר ויותר בכעס, ובכך להעצים אותו. נסה לחשוב באותו רגע על דברים אחרים, כמו למשל הרגשתך, לאחר שתרגע, שסתם כעסת שוב... נסה למצוא לעצמך את המעיל שלך! נשום עמוק, וחשוב על הדבר בצורה עניינית – האם באמת הכעס יעזור? ואם לא, גם אם הדבר באמת מכעיס – לשם מה לכעוס? הרי זה כמעט שלא פוגע במושא הכעס, אלא רק בך עצמך! אני חושב שהיה זה רבי נחמן מברסלב, שאמר כי "להתעצבן – פירושו להעניש את עצמך על טפשותם של האחרים", ועל זה שמעתי מישהו ששאל- "והאם יש טפשות גדולה מזו?" איני בא, חלילה, לומר זאת עליך. ברור שכשהרגשות גועשים קשה להכניס הגיון בדברים, וזה קורה לכל אחד, אם מעט ואם הרבה, אלא שחשוב להבין את הקו הכללי של העניין.
בכעס, לפי החסידות, טמונה גם מידת הגאווה. אדם שכועס, עושה זאת משום שיש לו הרגשה שמשהו לא מסתדר לפי רצונו, בעוד שמגיע לו שרצונו ייעשה, שכן אם היה מקבל עליו את דינו של הקדוש ברוך הוא, ומבין שזה מה שצריך לקרות – על מה יש לו לכעוס? האם נכעס על רופא משום שנתן לנו זריקה, ואפילו כואבת?! נסה, במקרים בהם הכעס מתעורר, לחשוב על רעיון זה. האירוע שאתה עומד בפניו, מעצבן ככל שיהיה, לא הגיע משום מקום. אם קרה משהו – סימן הוא שהקב"ה החליט שיקרה – ומה לנו כי נלין?! כשמקבלים ייסורים באהבה – מקבלים עליהם שכר! במקום שיגרמו סתם לצער – הם הופכים לתרופה!
המלחמה בכעס, אף-על-פי מה שכתבתי לך, היא מלחמה קשה מאוד, ותהיינה נפילות רבות, והדבר החשוב ביותר הוא שלא להתייאש. מהמכתב הקצר שכתבת, עולה שאתה מנסה לא לכעוס, וזה לכשעצמו כבר מעלה גדולה. אנשים רבים בטוחים כי כעסם מוצדק: "אני לא עצבני, מעצבנים אותי!" אינה רק בדיחה ישנה, אלא אמרה בעלת משמעות רבה, פנימית, אצל הרבה אנשים, גם אם אינם מודים בכך. אותם אנשים לא יבואו בבקשה להסביר להם כיצד להתגבר, אלא בדרישה מהסביבה להשתנות כדי לא לעצבן אותם... אצלך, אלעזר, המצב הזה כבר מתוקן – אתה מנסה להלחם, וזה החלק החשוב ביותר במאבק!
בתקופת האדמו"רים באירופה, היה נהוג שהבן מחליף, לרוב, את אביו, וכתוצאה מכך לעיתים זקני החסידים הכירו את האדמו"ר הצעיר עדו כשהיה ילד. על אחד האדמו"רים מסופר, כי בזמן שהייתה בחוץ סופת רעמים, הוא חייך ואמר שהוא אוהב ברקים ורעמים. אז התערב אחד מזקני החסידים, ואמר כי הוא זוכר את הרב כשהיה ילד, שהיה בורח ומתחבא מפני הבקרים והרעמים, "ומה קרה פתאום?!" והאדמו"ר ענה תשובה שלעניות דעתי צריכה להוביל אותנו בזמן כעס וצער: "ואם אברח ואצטער, האם זה יעזור לי?! אז עדיף לשמוח..."
הרבה הצלחה, וחיים רגועים ומאושרים,
משה כהן
galmco@walla.com
לשואל - ראה גם:
יש לי המון מידות מקולקלות: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=66393
איך עובדים על המידות? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=59580