שאלה
שלום.
אקדים ואומר שלמדתי באולפנה "דוסית" וכך אני גם נחשבת בחברה שלי. מנסה בעז"ה להתקרב כמה שיותר לקב"ה ולמצוות.
אשמח לקבל עצה ועזרה בבעיה שמעיקה עליי כבר מס' חודשים.
נוצר קשר נפשי חזק מאוד ביני לבין אחת החברות שלי.
בתחילה הוא היה כולו טוב- יש בנינו פתיחות, כנות ואמון, ואנחנו מסוגלות לדבר כמעט על כל נושא. החברה הזאת הרימה אותי רוחנית ובאמת שיוצא מהקשר הזה ב"ה דברים טובים.
אבל, לפני כמה חודשים הקשר הגיע לרמה כ"כ חזקה, שזה גלש גם לנגיעה.
אני מתכוונת ליותר מסתם חיבוק בין חברות טובות שבוכות אחת על כתפי השניה, אלא למצבים שמרגישים לי לא צנועים (אם זה נשיקות וכד').
יש בליבי חרטה עמוקה וכנה על כך, ובכל זאת נראה לי בלתי אפשרי להפסיק. לחברה עצמה לא אכפת מכך, וגם בי יש רצון להיפגש איתה בכל זאת (היא באמת חברת נפש שמבינה אותי הכי עמוק שאפשר).
מה עושים?
הן בהיבט ההלכתי- איפה עובר הגבול בקשר בין בנות, הן בהיבט המעשי, והן רוחנית איך מתקנים פצע כזה גדול בנפש.
תודה גדולה.
תשובה
שלום וברכה
בשאלה עדינה זו את פונה אל נפשך פנימה. החיישנים שלך הם אלה שצריכים להנחות אותך. לא ניתן לקבוע מדד חיצוני או הלכה חתוכה, אלא הדרכה כללית בלבד, ואת זו שצריכה להתייצב מול עצמך, ריבונו של עולם, והמקום שאליו את רוצה להגיע.
העובדה שיש לך קשר עם חברת נפש – היא מצוינת; העובדה שהיא במדרון הגלישה למשמעות מינית של קשר זה – היא בעייתית מאוד; העובדה שהחברות הזו הרימה אותך מבחינה רוחנית – היא מצוינת. העובדה שהדבר מגיע לקשר גופני – היא בעייתית מאוד.
מעתה – את מתייצבת מול היכולת שלך להבחין בין זה לזה, ולצייר לעצמך את הקו שאותו את לא חוצה. אם את לא מסוגלת להיפגש איתה בלי לחצות אותו – אל תתקרבי עוד למפגשים האלה. ברחי מהן. הם מזיקים לך; אם את רואה את עצמך כמסוגלת לעצור במקום הראוי, ולא רק בתחושת כפייה והכרח, אלא מתוך אמונה עמוקה שצריך להתברך מקשר עם חברה טובה ולא להפוך אותו לכשול – המשיכי בדברים הטובים שבקשר הזה, ואל תתקרבי למחוזות האסורים.
והתיקון הגדול בנפש מתחיל כך. זו המשמעות של התחלת התיקון – הפסקת הדבר הלוא-נכון, ובחירה בדרך הנכונה. ועיקר העיקרים – התיקון הוא בהתכווננות להקים משפחה בישראל, והכנתך העצמית לקראת כך.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב