שאלה
אני לומדת באולפנא (שהיא פנימיה) שהתפילה בה רשות.
קשה לי להתפלל כל בוקר קודם כל כי אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי כל בוקר וגם בגלל שאני מעדיפה לישון(זה נשמע מצחיק אבל באמת שקשה לי מאוד לקום בבוקר-במיוחד בחורף- שעה לפני הלימודים וזה רק בשביל לחזור על דברים שאני אומרת כל יום)!
ובגלל זה אני בערך כבר חודשיים ויותר לא מתפללת!!! וזה מאוד מפריע לי! כי אני מרגישה שאין לי בכלל קשר עם הקב"ה! ואני רוצה להתפלל!
רק פשוט קשה לי מאוד....
לפעמים אני משלימה את תפילת מנחה בתפילת שחרית, אבל זה לא אותו דבר...
אז מה לדעתך אני צריכה לעשות בשביל לתקן את זה?
מחכה לתשובה בהקדם האפשרי...
תשובה
שלום
סליחה על הבלבול.
א. גם לאנשים גדולים ישנם תחושות שהם חוזרים כל יום – בוקר צהרים וערב, על אותם טקסטים, מבלי שהם חשים שתפילתם נעשית מתוקה יותר, ומבלי שהם חשים שהקשר שלהם לקב"ה מתחזק ע"י התפילה. אינך צריכה להיעצב בשל הרגשתך על חוסר הרגשה טובה בתפילה. אדרבה, סוד ההתמדה בתפילה הוא העקר, גם אם לא חשים תחושות מיוחדות, כיון שכל תפילה פועלת במציאות, גם אם לא מרגישים בכך.
ב. אינך חייבת לדחוק את עצמך ולהתפלל בהשכמה, ומה טוב אם תדחי את התפילה לשעה יותר מאוחרת. ואם גם זה קשה, תתפללי תפילת מנחה. רק אל תשכחי לומר בבוקר קריאת שמע וברכות השחר.
המישור השני שדורש חיזוק הוא בתחום האמוני, ויתכן שלימוד אמונה ושמיעת שיעורים מפי רב שמדבר אלייך, יחזקו אצלך צד זה מה שיעזור יותר לתפילה.
שלום
אייל קרים