קשיים באמונה בעקבות הגירוש

שלום לך!
למען האמת, השאלה שלך הגיעה בדיוק בזמן, ביום של המון מחשבות וזכרונות, בדקות האלו לפני שנה בדיוק גורשתי גם אני עם עוד מאות יהודים מנווה דקלים... מהשאלה שלך זועקים הכאב, הקושי וחוסר ההשלמה עם המצב שלך כמו שהוא עכשיו, וזה כבר דבר שמעודד ויכול להתחיל את החזרה למה שהיה קודם, כי כשיש משהו שמפריע לנו כל כך ברור שנעשה הכל בשביל לתקן אותו. הגירוש שעברנו בקיץ שעבר היה דבר משמעותי מאוד בקנה מידה לאומי. כשרואים צרה שנפלה על ציבור שלם של אנשים צדיקים וטובים זה באמת עלול לערער את האמונה שבנינו לנו במשך השנים, אולי אפילו יותר מצרה פרטית שה´ שולח לנו, ואולי בגלל זה כל כך קשה לך להאמין דווקא אחרי משבר כזה. שנה כבר עברה מאז הגירוש ואנחנו עדין מוצאים את עצמינו עומדים מול הקב"ה, בוכים, תוהים ושואלים למה? למה זה קרה? איך זה קרה? איך ה´ נתן לזה לקרות?במה אשמים האנשים שגורשו? למה ה´ לא ענה לכל התפילות שלנו? תפילות שנבעו ממקום כל כך עמוק ואמיתי? השאלות אמנם קשות אך חייבות להישאל אם אנחנו רוצים להתקדם בעקבות הקושי, ולא לסגת למטה למקום שקשה לעלות ממנו חזרה. הזכרתי קודם שבמקרים קשים שעוברים על היחיד או על הציבור עלולה להתערער האמונה שבנינו לעצמינו קודם. ויכול להיות שכאן בדיוק נמצאת (ה)בעיה וגם (ה)פיתרון. אנחנו רגילים להאמין בהקב"ה ביומיום ברמה ובדרך שהגענו אליה אחרי בניה איטית ועבודה קשה. אחרי מאורעות כאלה אנחנו פשוט לא יכולים להשאר באותה הרמה של האמונה שהיינו בה קודם. לפעמים מדובר באמונה ילדותית יותר, או כזו שלא לגמרי גמרה להתברר ולהתעצב, או שאולי כבר עברנו את הרמה שהיינו בה קודם כשהאמונה הזאת סיפקה אותנו. במצב כזה לגיטימי מאוד שיהיו קשיים ונפילות ואפילו רצון "לשבור את הכלים" ו"לצאת להפסקה" לזמן מה עד שנשוב להאמין. לא צריך להבהל מהקשיים והשאלות הנוקבות ובלבד שנדע שזה מצב זמני בלבד. באמת מה שעלינו לעשות זה להתייצב מול עצמינו בבירור נוקב ולנסות "להעלות" את רמת האמונה שלנו גם אחרי המשבר הזה. אין לנו תשובות ברורות למה ה´ עשה ככה ומה היו הכוונות שלו, גם לא תהיה לנו שום דרך לגלות את זה. חז"ל לימדו אותנו ש"נסתרות דרכי ה´", אבל חז"ל גם לימדו אותנו ש"כל מה שה´ עושה- הכל לטובה". אנחנו בעיניים שלנו לא תמיד יכולים לראות את הטוב הזה, ובהרבה מקרים זה אפילו הפוך- רואים רק רע. אבל אנחנו צריכים לבנות את האמונה שלנו שתגיע לרמה של כזה ביטחון בה´ ואמונה שבטוח שמה שהוא עושה זה לטובה. אני חושבת שנקודת המשבר האמונית של הרבה חברה אחרי הגירוש היתה בעקבות התפילות. רשמת את זה בעצמך במשפט האחרון שהיום את אפילו לא מסוגלת להגיד מודה אני. וצריך לזכור שגם אם התפילות שלנו על זה לא התקבלו, לה´- האבא שלנו, מותר גם לפעמים להגיד "לא", ולקחת את התפילות שלנו לצורך אחר. הרי הוא היחיד שיודע באמת מה טוב לבנים שלו... קשה לי לענות לך תשובה שאני אהיה בטוחה שתספק אותך ותעזור לך כי גם אני לפעמים שואלת את עצמי את אותם השאלות ועדיין אין לי להכל תשובות. אני ממליצה לך לקרוא את הספר של הרב ליאור אנגלמן "כיסופים". הספר נכתב מיד אחרי הגירוש והוא מהווה בירור יסודי ומעמיק לכל השאלות והקשיים שעולים. אני מצרפת לך גם קישור לעוד תשובה בנושא: התנתקות לאחר הגירוש – היכן ה´? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=70940 אני אשמח להסביר או לענות לך שוב בהמשך [כי ברור לי שהתשובה הזו לא מספיקה...] חזקי ואימצי ושנשמע רק בשורות טובות לכל עם ישראל!
חנה
chanapar@macam.ac.il