קשה לי עם צניעות, מה עלי לעשות?

שלום שואלת יקרה מאוד!
קודם כל ישר כח על האומץ והרצון לשאול את השאלה ולא לשמור את ההתחבטויות אצלך.
זה מראה שאת בחורה חושבת ושאכפת לה, אחרת בכלל לא היית שולחת שאלה לחברים מקשיבים..=)
בתיאור שלך יש כמה נקודות חשובות:
לפני שנדבר קצת על עניין הצניעות אני חושבת שבתוך מה שכתבת אפשר לראות תהליך שאת עוברת.
את מתארת את עצמך כבת ממשפחה דוסית שמאז ומתמיד הקפדת להתלבש בצניעות, לא לשחות מעורב, לא לצאת עם בנים וכו'. ופתאום הריבוע הדוס הזה התנפץ או לפחות העזת לחשוב על התנהגות גם שונה. אם אני אלך אם הכיוון שלך עד הסוף אולי הייתי חושבת להגיד לך: תזרמי עם ההרגשה שלך ואם לא בא לך להיות דוסית אז לא או לחילופין חכי שתרגישי שאת רוצה ואל תכפי על עצמך..וכן הלאה. אבל אני דווקא רוצה להסתכל על זה אחרת. מה שאת מתארת רק אומר שאת בחורה חושבת ורוצה לגדול ולהתקדם, ולא בחורה שעומדת במקום. אסביר, ניקח משל תינוק בן יומו, בהתחלה הדבר היחיד שאוכל/שותה זה חלב. בשבוע הראשון בחודש הראשון ואפילו בעשרת החודשים הראשונים- שותה חלב בבוקר בצהרים ובערב ובין הארוחות.. כעבור כשנה מגיע התינוק לשלב שרואה את האוכל שכולם אוכלים על השולחן ומושך את המפה כדי שהאוכל יתקרב אליו ולוקח מה שמצליח, הוא מסוקרן ורוצה לטעום..ואז נותנים לו משהו קטן. וכך כל שבוע נותנים לו עוד מאכל ועוד מאכל. בהתחלה שכהתינוק שתה רק חלב אני בטוחה שלא עברה לו המחשבה שנמאס לו מחלב אבל הוא לא יכול לדבר אז ימשיך לשתות בלית ברירה.. מבחינתו זה היה הדבר הטוב ביותר שיש. אלא אחרי זמן שנבנתה בו הכרה נוספת וגדל מתחיל להבין שיש גם דברים נוספים חוץ מחלב..
עד כאן המשל. אני חושבת שבפן מסוים גם אנחנו תינוקות במובן מסוים. ה' נתן לנו מתנה נפלאה היא ההרגל. הרבה דברים שעושים בחיים מתחיל משלב שעושים אותם מתוך הרגל בלי מחשבה והחלטה(- אם לא היה כך כל צעד שהינו עושים היה צריך לעבור התלבטות ולא היינו יכולים להתקדם בצורה כזאת..) אם נשארים בשלב ההרגל יותר מדי זמן מגיעה הרגשה של מיאוס. בשלב המיאוס יש שתי אפשרויות: א.לעזוב את הדבר שמואסים בו וללכת. ב.להעמיק את ההבנה והחשיבות של הדבר ומתוך כך להמשיך לעשות את אותה פעולה אך במעלה גבוהה יותר לא מתוך הרגל אלא מתוך הבנה ורצון. אני מרגישה שאולי זה גם מקום שאת נמצאת בו כרגע. גדלת בצורה מסוימת והתחנכת ותמיד היית יוצאת דופן מהשכנים אך היה לך ברור שזה המקום שלך. עד שלפני שנה-כמו שאת כותבת הרגשת שנמאס לך... שלב שאת לא רוצה להיות היוצאת דופן והכבשה השחורה, והחינוך שקיבלת בתור ברור מאליו כבר לא כ"כ ברור. ולכן לפניך שתי אפשרויות: א.להחליט ללכת ולעשות איך שאת מרגישה ז"א בניגוד למשפחה ולדרך שאותה מטווה..ב.להעמיק את הלימוד על עניין הצניעות ואולי לנסות לראות את זה בהיבטים נוספים..ומתוך כך להתחבר מחדש-מתוך בחירה.
כתבת שלא נעים לך מה יגידו ההורים, השכנים,החניכות וכו'..אבל לפי דעתי..תתקני אותי אם את מרגישה אחרת..כשיש לנו דבר שאנו מאמינים בו עד הסוף ברגע הראשון באמת לא נעים לנו מהסביבה אבל רגע אחד אח"כ כבר לא אכפת לנו כי אנחנו יודעות שאנחנו עושות את הטוב ומה שמצופה..אך אם יש לך הרגשה שלא נעים לך תק' ארוכה אולי בהרגשה פנימית גם לא נעים לך מעצמך ולא רק מהסביבה?...(וזו שאלה שרק את תוכלי לענות עליה)..
בכל אופן אני אתן לך כמה נק' מבט שאולי יפתחו לך רצון ללמוד את הנושא קומה אחת נוספת:

הנחת היסוד הראשונה היא שהקב"ה נתן לנו תורת חיים. התורה היא המתכון לחיים טובים, בריאים, נכונים ומאושרים. ממש כמו שהמתכון חשוב בשביל שנדע להכין עוגה טעימה, כך התורה היא המתכון לחיים. על כל מצוותיה. גם כשממש אין לנו מושג איך זה מתקשר.
ובגלל זה קודם כל משתדלים, אבל באמת משתדלים, לקיים הכל. על זה מוסיפים את כל הרבדים של הלימוד, וההבנה. ואז התפילה למשל היא כבר לא מעיקה, אלא זה חלק ממך ממש, איזה צורך נפשי שאי אפשר להתחיל את היום בלעדיו. וגם לצניעות יש כבר תפקיד בשמירה על הכבוד שלך כאישה.
הצמצום הזה של המצוות, ממקד אותנו לטוב באמת. זה בשבלינו. נכון שלפעמים מרגיש שהרבה יותר קשה להיות דתי, אבל זה בגלל שאנחנו חיים למען משהו. וזו בעצם מהות החיים.
ועכשיו לגבי נק' הצניעות שדיברת עליה:
אנחנו מוקפות באנשים, באופנה, בקניונים, בפרסומות. וכנגד לכל זה עלינו לשמור על הגבולות המיוחדים שלנו. מה שלי עוד יותר קשה זאת העובדה שיש כל מיני סוגים של דתיים, גם כאלה שלא מקפידים לגמרי על צניעות של שרוולים, פתחים, חצאיות. וגם הם בוודאי אנשים טובים. וכמו שאת כותבת: מי שקורא לעצמו דתי פה לאו דווקא יראה כדתי ולאו דווקא היתנהג כמו שהייתי מצפה ברמה בסיסית של אדם דתי להיתנהג, אז למה את ואני צריכות להתמודד עם כל הקושי הזה?? ותמיד להיות שונה??
ישנן דרכים שונות להתמודד, אך קודם כל אשאל שאלה כנה: אמנם חולצה ארוכה היא מחממת יותר, אך האם בגלל תוספת של עוד כמה ס"מ בד, כדאי לאבד את הערכים שלנו? אני חושבת שהשינוי צריך להיות קודם כל "בראש" ולהבין קצת את הרעיון שמאחורי עניין הצניעות. אנחנו אמנם יכולים להסתכל על הבגד ככיסוי גרידא, אך בעצם יש בו משהו ייצוגי שמשדר מיהו האדם שמולנו.
בואי נבין לשם מה, ולשם מי עלינו להתאמץ ולטרוח בעניין הצניעות. הקב"ה ציווה אותנו, הנשים, להתנהג בצניעות בשביל עצמנו. כך נוכל לבטא את המהות שלנו בצורה הנכונה והמתאימה ביותר.
ככל שמשהו קדוש יותר, כך עליו להיות צנוע יותר. תחשבי למשל על ספר תורה, לבוש במעיל מכובד כזה ועוד נמצא כל הזמן בארון הקודש. את שם ה´, אסור לנו בכלל להגיד. זה הדבר הכי קדוש ומוצנע בעולם!
צריך לזכור שאנחנו לא מצניעות רע. אנחנו מצניעות אמת. לא מצניעות משהו פגוע, אלא מצניעות עוצמה!
ולכן, על אף כל הקושי שבדבר, הצניעות הזו, היא חשובה לך!
הרב אליעזר מלמד כותב בספרו 'פניני הלכה' את העיקרון הזה במילים אחרות: 'באופן בסיסי עניינה של הצניעות אינו לחנוק את היופי וגשמי ואת האהבה הטבעית, אלא להיפך להפוך את היופי והאהבה לדבר בעל משמעות עמוקה ונצחית. וכדי שהאהבה לא תתפס רק בצדדים החיצונים, באה ההלכה וקובעת גדרי צניעות, שמכריחים אותנו לשים דגש על הצד הרוחני והנפשי'
ועיצה פרקטית לגבי מה שכתבת: נמאס לי החולצות בסיס ומהשרוולונים,חם לי..
אפשר למצוא כל מיני פתרונות כמו:
• לקנות חולצות קלילות ונושמות (למשל מבד סימפוניה)
• ללבוש שכבה אחת של חולצה, ולא שתיים זו על זו
• ללבוש חצאיות מאווררות מבדים דקים
• להיות בסביבת מאוורר ומזגן עד כמה שניתן
יש עוד הרבה תשובות שכליות למהות הצניעות, באתר הזה או בספרים. התשובות האלו משכנעות לגמרי. אבל הקושי הוא בלחיות אותן כל רגע. גם כשאת מודדת חצאית מהממת, שהיא קצת מעל הברך. אז בא ליידי ביטוי הרצון הזה להיות עובדת ה´ שלמה, בלי התחכמויות. הידיעה הזאת שהתורה היא תורת חיים, שבוחרת לי את הטוב ביותר עבורי. אמונה תמימה בזה.
הצניעות בדורנו זה ניסיון גדול מאד. הפיתויים הם כל כך רבים. אבל, גם הנושא הזה, והכוחות להתמודד איתו יונקים מהחיבור לתורה, מהרצון לקרבת אלוקים. ולכן, ככל שתחזקי את עצמך ביסודות של אמונה וקשר עם הקב"ה, כך גם עם ההתמודדות עם הצניעות תהיה פשוטה יותר. תמשיכי לשמור על הייחוד שלך, גם בלבוש, אבל זה יהיה ממקום של הבנה ושל שלמות.
לסיום, חשוב להדגיש, שמה שאת מרגישה עכשיו הוא לגמרי טבעי, ואת צריכה לשמוח על זה, כי זה מראה שאת בחורה חושבת, ורוצה לבחור את דרכך מתוך מודעות. זה חשוב, וטוב שזה קורה דווקא עכשיו. מתוך השאלות צומחים ומתפתחים. בעיקר בשנות הנעורים.
קחי את הזמן שלך. תבחני את מה שאת חושבת ומרגישה. נסי להסתכל על הדברים מזוויות אחרות. דמייני לאן את רוצה להגיע. לאט לאט תתחלי לחיות את זה. בזמנים בהם צריך לחפש ולברר עשי זאת, בלי לוותר. ובשעת הצורך, דעי גם להרפות. החיים לפניך. חשוב לחוות תהליכים שלמים, ללא קפיצות דרך. יש דברים שרק הזמן מסדר. העיקר הוא שהיעד אליו את שואפת.
עם כל הקשיים, את כבר על הגל.
אז שתהיה לך המון הצלחה!
צפורה.