שאלה
*איסור נגיעה הוא מהתורה כדי שלא נתחייב כרת בביאה, אבל כל בן אדם נורמלי שיודע שאסורה ביאה וחייבים עליה כרת הוא יחבק ינשק ויגע כמה שהוא רוצה ולא יבוא לידי ביאה כלל אז מדוע האיסור הזה מבחינה הלכתית(לא מבחינה הגיונית)?
*אם האיסור הוא משום טהרה-האם הוא נוהג גם כיום משום טהרה (ולכן אין לגעת בנידה)?
תשובה
בס"ד
*** איסור נגיעה הוא איסור בפני עצמו ולא בגלל שהוא מביא או לא מביא לביאה.
*** האיסור זה לא קשור לטהרה, הוא קשור לאיסורי עריות.
וראה בענין זה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=21861
*** מנין לך הביטחון בעצמך שלא תכשל אם תגע ותחבק ותנשק. הנסיון מראה שרוב רובם של בני האדם נכשלים למרות שהם מבטיחים לעצמם שהם מספיק חזקים ומספיק 'גיבורים' שלא להכשל. הגמרא קידושין דף פא/א מספרת על גדולי הרבנים שחשבו שהם מספיק חזקים בענין זה וכמעט נכשלו.
**** **** ****
הַנָךְ שְׁבוּיָיתָא דַּאֲתָאָן לִנְהַרְדְּעָא, אַסְקִינְהוּ לְבֵי רַב עַמְרָם חֲסִידָא, אָמַר, שְׁקוֹלוּ דַּרְגָּא מִקַּמַּיְיהוּ. בַּהֲדֵי דְּקָא חָלְפָה חֲדָא מִינַיְיהוּ, נָפַל נְהוֹרָא בְּאִפּוּמָא. שַׁקְלֵיהּ רַב עַמְרָם לְדַרְגָּא, דְּלָא הֲווּ יָכְלִין בֵּי עֲשָׂרָה לְמִידַלְיֵיהּ - דַּלְיֵיהּ לְחוּדֵיהּ. סָלִיק וְאָזִיל. כִּי מָטָא לְפַלְגָא דְּדַרְגָּא, אִפְשַׁח, רָמָא קָלָא, (אמר) "נוּרָא בֵּי עַמְרָם". אַתּוּ רַבָּנָן, אָמְרוּ לֵיהּ, כְּסִיפְתִּינָן. אָמַר לְהוּ, מוּטָב תִּכָּסְפוּ בֵּי עַמְרָם בְּעָלְמָא הַדֵּין, וְלָא תִּכָּסְפוּ מִינֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתִי. אַשְׁבְּעֵיהּ (ליצריה) דְּיִנְפַּק, נָפַק מִינֵיהּ כִּי עַמּוּדָא דְּנוּרָא. אָמַר לֵיהּ, חָזִית - דְּאַתְּ ,נוּרָא', וַאֲנָא ,בִּשְׂרָא', וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִינָךְ:
אותם שבוית שהגיעו לנהרדעא והביאו אותם ללון בבית רבי עמרם חסידא. אמר להם שישנו בקומה העליונה ועל מנת שלא יפגעו בהן - הוציאו את גרם המדרגות שלא יכולו לעלות לשם.
בלילה עברה אחת מהן ליד הפתח שבין שתי הקומות וראה אותה רבי עמרם שהיא יפה עד מאוד. לקח את גרם המדרגות שהיה כבד עד מאוד. והביא אותו לפתח שבין שתי הקומות על מנת לעלות. הגמרא מספרת שהמתקן הזה היה כל כך כבוד עד שבדרך כלל היו מרימים אותו יותר מעשרה אנשים והוא הרימו לבדו.
התחיל רב עמרם לעלות במדרגות אל הבנות הללו ובאמצע המעלות התחיל לצעוק: אש!! אש!! אש בבית רבי עמרם!!
כל אנשי השכונה התחילו לבוא זה בדלי וזה בשקים רטובים. וכל אחד בא לסייע שלא תבער האש ותתפשט .
בהגיעם לבית מצאו את רב עמרם עומד על המדרגות וכמעט כבר נמצא עם הבנות שהובאו לשמירה בביתו.
אמרו לו: ביישתנו. אתה כל כך חכם וכל כך חסיד וכל כך עניו. אתה כמעט תיפול בדבר כזה. אמר להם יותר טוב שתתיבשו בי בעולם הזה - מאשר שתתבישו בי בעולם הבא.
השביע את יצרו והוא יצא ממנו כמו עמוד של אש. אמר לו ראה שאתה מאש ואני עשוי מבשר ועדיף ממך.
רַבִּי מֵאִיר הֲוָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, יוֹמָא חֲדָא אִידְמִי לֵיהּ שָׂטָן כְּאִתְּתָא בְּהַךְ גִּיסָא דְּנַהֲרָא, לָא הֲוָה מַבְּרָא. נָקַט מִצְרָא וְקָא עָבַר. כִּי מָטָא פַּלְגָא דְּמִצְרָא - שַׁבְקֵיהּ. אָמַר, אִי לָאו דְּקָא מַכְרִיזִין עלך בִּרְקִיעָא, הִזָהֲרוּ בְּרַבִּי מֵאִיר וְתוֹרָתוֹ, שַׁוִּיתִינְהוּ לְדָמָךְ כְּתַרְתֵּי מָעִי.
יום אחד נדמה יצר הרע לרבי מאיר כמו אשה יפה העוברת בצד השני של הנהר. לא היתה מעבורת שתעביר אותו לצד השני של הנהר. בער בו היצר ועלה רבי מאיר על חוט שהיה תלוי מעל הנהר לעבור אל האשה הצד השני.
כשהגיע לחצי הדרך - עזה אותו היצר. אמר לו יצר: אם לא שהיו מכריזים עליך ברקיע להזהר ברבי מאיר ובתורתו הייתי עושה את דמך שווה שני גרוש.
רַבִּי עֲקִיבָא הֲוָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. יוֹמָא חֲדָא אִידְמִי לֵיהּ שָׂטָן כְּאִתְּתָא בְּרֵישׁ דִּיקְלָא. נַקְטֵיהּ לְדִיקְלָא וְקָא סָלִיק וְאָזִיל. כִּי מָטָא לְפַלְגֵיהּ דְּדִיקְלָא - שַׁבְקֵיהּ. אָמַר, אִי לָאו דְּמַכְרִיזֵי (עלך) בִּרְקִיעָא, הִזָהֲרוּ בְּרַבִּי עֲקִיבָא וְתוֹרָתוֹ, שַׁוִיתִין לְדָמָךְ כְּתַרְתֵּי מָעִי:
יום אחד נדמה יצר הרע לרבי עקיבא כמו אשה יפה היושבת בראש עץ דקל. בער בו היצר והתחיל רבי עקיבא לטפס על העץ להגיע אל האשה.
כשהגיע לחצי הדרך - עזה אותו היצר. אמר לו יצר: אם לא שהיו מכריזים עליך ברקיע להזהר ברבי עקיבא ובתורתו הייתי עושה את דמך שווה שני גרוש.