שאלה
קיללתי את חברי בליבי מתוך קנאה גדולה וכעס גדול לפני כשנה ונראה כי קרה מה שקיללתי. אני מצטער על כך נורא וכל הזמן מתפלל עליו. האם יכול להיות מצב שזה קרה באשמתי. מה אפשר לעשות? אני כאוב ומצטער על כך נורא. ביקשתי ממנו סליחה ביום כיפור אך לא אמרתי לו כמובן על מה. אני מדי פעם בוכה עליו. אפשר להתיר קללות? יכול להיות שזה בגללי?
תשובה
שאלות מהסוג הזה אפשר להפנות ל"חלבן" או למקובלים אחרים.
ובכל זאת משהו במישור הנגלה.
כמובן, אי אפשר לדעת בוודאות שזה אתה שגרמת שאירע לו מה שאירע. למעשה סביר יותר שלא.
ועם זאת, קיים ביהדות המושג "עין הרע". הגמרא במסכת בבא בתרא (ב, ב) אומרת: "אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" ופירש רש"י שם שהנימוק הוא עין רעה.
משמעות הביטוי היא שאדם לוקח את הרגשות השליליים שלו, ומכוון אותם כלפי אדם אחר. אם אותו אדם נמצא במצב טוב מבחינה רוחנית וגשמית זה לא ישפיע. אך הוא הוא נמצא במצב לא כל כך טוב. עלולה להיות השפעה לעין הרעה.
מה אפשר לעשות?
מבחינתך, יש כאן הזדמנות להתפתחות רוחנית בת שלושה שלבים:
א. ההבנה שכשיש לנו רגשות של הקפדה על חבר, זה לא בכדי שנקלל אותו, אלא כדי שנתקן אותו. אתה צריך להבין שיש לך כאן איזושהי שליחות. אתה רואה הרבה אנשים ברחוב שאין לך שום שיג ושיח איתם, אך כשאתה מרגיש הקפדה על מישהו, זה מפני שיש לך איזשהו "תיקון" לעשות בהקשר אליו.
ב. אחרי ההבנה של א' השלב השני הוא "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". לפני שאתה מתחיל לתקן את החבר. שים לב, שאם הנושא שאתה מקפיד עליו אצל החבר לא היה קיים בעולם המושגים שלך, לא היית שם לב שהוא נמצא אצלו. לדוגמה, אם אני לא יודע מה זה קמצנות ואף פעם לא קימצתי, לא אשים לב שמישהו קמצן. לכן, לפני שפונים לתיקון הזולת, צריך לתקן את אותה נקודה אצלנו.
ג. אחרי שהנקודה הזו תוקנה אצלנו, אנחנו יכולים לפנות לתיקון החבר. אם אפשר לדבר איתו ולהשפיע עליו, יופי. אם לא, אפשר להתפלל עליו.
לגבי שאר השאלות, אין לנו עסק בנסתרות. ישנם מקובלים שאפשר להתייעץ איתם. שמעתי שהרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, מכיר מקובלים כאלו ואפשר להתייעץ איתו.
בברכה.
(התשובה ניתנה מהרב אודי פרומן)
רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק - http://www.facebook.com/B.Hillel