שאלה
לכבוד הרב שלום,
אולי זה יישמע מוזר, אבל רציתי לדעת מה דעת התורה בעניין הבא. ב"ה, זכיתי ומעולם לא היה לי קושי בקיום כמעט שום מצווה. אני מרגישה כאילו המצוות ממש נתנו בשבילי. אלמלא הייתי יהודיה שומרת מצוות, אני מניחה שהייתי הופכת להיות אחת כזו. אני מודעת לזה שאין אף אדם מושלם ואני גם לא טוענת שאני כזו ובכל זאת אני תוהה לגביי העניין כי ראיתי ושמעתי על כל מיני התמודדויות של אנשים. בעצם, שאלתי היא האם זה לא משפיע על הזכויות שלי מאחר ואני לא מתאמצת כ"כ לגביי דברים שונים( אני מאמינה שזה בגלל שיש לי משמעת עצמית גבוהה ורצון תמידי שלסובבים אותי יהיה טוב (ב"ה)).
דבר אחר, שמעתי שיש איזשהו עניין לבכות תוך כדי תפילה לדבר חשוב(לדוג' לזיווג הגון), ואני דווקא משתדלת לא לבכות מתוך כוח האמונה שדברים יבואו על מקומם בשלום בעזרתו של הקב"ה, האם זה גם בסדר?
המון תודה על תשובתך לשאלה זו ולכל השאלות האחרות באתר.
תשובה
שלום רב,
לכל אחד ה' מעמיד את הנסיונות המיועדים לו על מנת להשתלם ולהגיע אליו.
אם קל לך הרמה הנמוכה של קיום תורה ומצוות את צריכה לעלות בעבודת ה' למקומות גבוהים יותר, של דבקות לימוד ואמונה.אין חיוב לבכות, יש הסוברים שרצוי לשמוח במה שה' נותן.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.