שאלה
האם כאשר אני מקיימת מצווה מתוך המוסר\המצפון שלי היא נחשבת ברמה יותר נמוכה מאשר לקיים אותה מתוך ציווי התורה?
והרי אנו מאמינים שהתורה תורת חיים היא ולרוב לא נוגדת את המוסר...
תשובה
בס"ד
התורה אף פעם לא נוגדת את המוסר, ולומדים זאת מאברהם אבינו שהתכווח עם הקב"ה על סדום על פי המוסר שלו, והקב"ה הסכים עימו.
להפך אנו גם יודעים שיש איסורי תורה שנאמרו בלשון "לא תוכל" במקום "לא תעשה" כיון שהאיסור לעשות גורם חוסר יכולת לבצע בגלל ההתאמה שיש בין גוף לנפש.
ועיין להרמב"ן דברים י"ד ג' ושמות כ"ב ל' שהסביר כי "כל הנאסרים נתעבים לנפש הטהורה".
ומכאן שמה שחכמינו אמרו על "אפשי ואפשי לאכול חזיר: הוא דוקא מצד הבשר שלו. אבל הנשמה וההנפש מואסות בו. וזה שאמרו ז"ל: "מנין שלא יאמר אדם נפשי "קצה בבשר חזיר". "אי אפשי ללבוש כלאיים"?? אבל יאמר "אפשי ואפשי, ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי"!! ת"ל, "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" שתהא הבדלתכם מהן - לשמי!!
פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים".
בקיצור - בתשובה לשאלתך צריך לומר שכשמקימים את המצוה רק מתוך מוסר או רק בגלל ציווי אלוקי מחסירים משהו מעומק המצוה. צריך לעשותה בגלל ציווי ה' וכשהמוסר והמצפון מצטרפים לזה - זה מראה שהלב נקי וטהור והתורה כתובה על ליבנו בחינת "וחיי עולם - נטע בתוכנו".
בהצלחה