שאלה
בס"ד
שלום לכבוד הרב.
אני משתדלת בכל מיני תחומים בעניין התורה והמצוות וקיבלתי על עצמי כמה דברים (תהילים כל יום וכאלה)..
ועכשיו, קצת קשה לי נפשית ובגלל זה קשה לי לבצע את מה שקיבלתי על עצמי ועוד דברים כמו: תפילה (שלא נראית כמו מקודם..), שמחה וכו'..
האם לנסות בכח להתפלל ולשמוח ולומר את התהילים וכל זה?
או שלתת לכמה ימים (-באמת כמה ימים כי זה לא משהו גדול כ"כ) האלו לחלוף (עם דגש יותר מועט עליהם.. [קיצור בתפילה למשל]) ואח"כ להשלים את החסר (התהילים של אותם ימים שלא אמרתי )?
תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
דרכים רבות יש לעורר את הנפש. אין לנו דרך אחת שהיא נכונה. ההלכה יוצרת את המסגרת המינימלית המחייבת, ומותירה מרחב עצום לנו עצמנו לבחור.
לא זו בלבד, אלא שמחשבת ההלכה עצמה מכירה היטב את התחושה שאת מתארת. חלק גדול מהראשונים מבאר, לדוגמה, כי הסיבה שבכלל יש דיני טומאה וטהרה נובעת מהאיסור על טמא לבוא אל הקודש. הקב"ה מבקש ליצור בנו תנועה של התרחקות והתקרבות, וכשאדם טמא הלוא הוא מחויב להתרחק מן הקודש, וכך הוא נמצא מרחוק, ולאחר מכן מתקרב.
הלוא זוהי התחושה שאת מתארת.
מה אני מציע אפוא לעשות ? אני מציע לשמור על מינימום מעשי של המשכיות למעשייך (התפילה הקצרה ביותר האפשרית; אמירת תהילים מינימאלית) וכך להיות קשורה במסגרת של קיום תורה, ולהותיר חלל גדול של התחדשות, התקרבות, התעלות, והתרוממות, שתתחיל בהתרחקות מסוימת, ובסופו של דבר תיצור תשוקה מחודשת להתקרב.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב