קושי באמונה מכיון שאני לא מוצאת את זיווגי

שלום לך שואלת יקרה,
את שואלת שאלה חשובה. שאלה שרבים הם האנשים שיכולים לשאול אותה, כל אחד בעניינו. מדוע דברים מתעכבים? אם השם הוא באמת טוב אלינו – אז למה הוא לא נותן לנו את מה שאנחנו צריכים? ובנושא של זיווג – הרי בוודאי מצווה גדולה היא שתתחתני ותקימו בית בישראל – אז למה "הוא" לא מגיע? ובנושא של אמונה – האם העיכוב בא להעמיד את האמונה שלי במבחן? ואם זה כך, מדוע המבחן הוא בדיוק בנקודה שהכי כואבת לי?
וננסה להשיב.
נדמיין אדם עיוור שהולך במנהרה חשוכה. הוא נחבט בכתלים. אבל הוא שמח. הוא יודע שכל חבטה שלו בכותל מלמדת אותו שהמוצא של המנהרה אינו כאן. רק כך הוא יצליח לבסוף להיחלץ ממנה ולהגיע אל האור.
דימוי אחר: אדם הולך בהיכל של אלף דלתות. הוא אינו יודע איזו דרך היא הנכונה החוצה. על כל דלת שננעלת בפניו באופן אוטומטי – הוא שמח. נחסכה ממנו התעייה בדלת הזו.
כך גם אנו בעולם.
כל חסימה שהקב"ה מעמיד בפנינו – היא שמירה ממה שלא טוב לנו. בחורה יכולה לעבור עשרים ראיונות עבודה, שלושים מפגשים עם בחורים, והיא לא מוצאת לא עבודה ולא חתן. מה קרה כאן? השם שמר עליה. השם מנע ממנה להתחתן עם האדם הלא נכון ולקבל את העבודה הלא נכונה בטרם עת.
חשבי על כך שייתכן שבעלך עדיין לא התחיל לפגוש בנות. ייתכן שהוא בצבא. לומד. עובד. עסוק. הקב"ה שומר עלייך ועליו – שלא תתחתנו בטעות עם מישהו שלא מתאים לכם וחבל.
גם ילד קטן חושב שחשמל זה משחק נחמד, אבל אמא שלו חוסמת בפניו את השקע, כדי שלא יעשה טעות וייפגע חלילה.
אדם שחי בעולם עם ענווה – "ה´ יודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי" ועם סקרנות – "מעניין, אולי אדע בעוד כמה שנים מדוע דבר זה היה צריך לקרות" – הוא אדם שחייו מתוקים.
אדם שמאמין שהשם חלילה רוצה ברעתו – מסתובב בעולם הזה בתחושת גיהנום. רע לו כל דקה ודקה. הוא כל הזמן נמצא במאבק מול הקב"ה, ומה לעשות שאנו רק בני אדם, ולכן, מן הסתם האדם הזה יפסיד לא מעט פעמים.
אדם שחי באמונה שהשם רוצה בטובתו, ובכל רגע ורגע השם מסבב לטובתו את הדברים – הוא מסתובב בעולם הזה בתחושה מתוקה של "עולם הבא". לאדם זה קל הרבה יותר לחיות פה בעולם.
וזאת בחירה של האדם – איך לחיות, באיזו דרך משתי הדרכים האלו שהזכרנו. זאת בחירה בתחום של אמונה שנותנת את הפירות המתוקים שלה ואת השכר שלה מאוד מהר פה, בעולם, בחיי היומיום שלו.
והשם שומר עלינו.
תחשבי על כל המקרים שבהם עשית טעויות בכביש, כנהגת (אם את נוהגת) וכהולכת רגל – וניצלת. השם שמר עלייך, כמו שאבא ואמא שומרים על הילדים שלהם. הציל אותך.
גם עכשיו הוא מציל אותך. שומר עלייך, ורוצה בשבילך את הטוב ביותר, את הבחור שהכי הכי מתאים לך.
ותפילות? בוודאי שכשאת מתפללת אליו שיבוא החתן יותר מהר, יותר בקלות, התפילה עושה את שלה. גם אם לא רואים את התוצאות ברגע אחד.
וכעס שמונע או מצמצם או מעכב את התפילות? אפשר להעביר את הכעס כמו ענן שעובר. כועסים. מרגישים את הכעס. את לא אשמה שמתעורר בך כעס. תני לו את הזמן שהוא צריך ותעבירי אותו כמו ענן בלי להתרגש ממנו יותר מדי. ברגע שתרגישי שהכעס עבר, ממילא את כבר יכולה להתפלל בלב משוחרר ושמח כמו שהיית לפני שהכעס תקף אותך.
והאם השם הוא כספומט? האמת היא שקשה לכולנו להשתחרר מהתפיסה הזאת. זאת עבודת חיים להשתחרר מזה. בתחילה מצליחים להשתחרר מהתחושה הזאת בעשרה אחוזים, אחר כך בעשרים אחוזים, ולאט לאט, בעזרת השם יוצאים מזה כמה שיותר. אבל זו איננה עבודה של יום אחד. ספק בליבי אם רוב האנשים שמסתובבים סביבנו, גם אלו שנקראים "דתיים רציניים" – השתחררו מכך לחלוטין.
ומדוע כל כך קשה להשתחרר מזה? כי זו התפיסה שקיבלנו בגילאי הילדות המוקדמת, שהיא מאוד משמעותית וחזקה בבניין האישיות שלנו לאורך שנים. כך קלטנו מההורים ומהגננת כשהיינו ילדים. ומסתבר, שכל אדם צריך לעבור את זה, קודם תפיסה מצומצמת של אלוקים, ואחר כך תפיסה בוגרת. זאת, משום שאנו כמבוגרים יכולים להנחיל לילדים תפיסה של אלוקות רק לפי רמת ההבנה שלהם, והם הרי זקוקים לדיבורים מוחשיים ולא מבינים דיבורים מופשטים.
ולכן, התפילות שלך, יש להן ערך בפני עצמן. יש בהן את השמחה שבשחרור מתפיסת הכספומט הילדותית. כל תפילה – שחרור נוסף. כי כשגדלים מגלים שיש שמחה ויש ערך במעשה התפילה עצמו.
אברך אותך שתתארסי בקרוב עם בחיר ליבך,
ואת מוזמנת לבשר בשורות טובות,
קציעה, חברים מקשיבים