צניעות - קושי בהבנה

שלום לך,
מצד אחד אני מאד מזדהה עם שאלתך. קשה מאד לקיים דברים כשאתה לא מבין לשם מה אתה מתאמץ, ואת צודקת גם כשאת אומרת שחשוב לך להבין, ולא לעשות רק מה שכולם מצפים ממך.
אבל, מהצד השני, ברור לי לגמרי ש[הפתרון לשאלה הזו תלוי אך ורק בך]. לא משנה מה אכתוב, לא משנה מה אנשים יסבירו לך, השינוי יקרה רק כשאת תרצי בו. ממש תרצי. אני שמחה ששלחת את השאלה, כי זה מראה שבמידה מסויימת את כבר שם. רוצה לברר ולבחור את הדרך שלך מתוך מודעות.
יחד עם זאת צריך להוסיף ולהגביר את הרצון. לחשוב מאיזה מקום זה מגיע. מרצון אמיתי לגלות מהו הטוב, הטוב שלך והטוב הכללי? או ממקום אחר. אולי התרסה מסויימת כנגד אורח החיים הזה שכופים עליך. בשביל שתוכלי להגיד ניסיתי וזה לא עובד.
אז שוב, השאלה שלך ממש טובה, והיא מראה שאת בנאדם חושב, עם אופי, ואת רוצה להבין למה עושים כל דבר. שימי לב רק שזה באמת העניין, ותוסיפי על זה עוד רצון. תחשבי טוב למה חשוב לך להבין הכל, מזה יעניק לך. תצרי אצלך מוטיבציה. תחשבי על סיבות אמיתיות שבגללן חשוב לך ללמוד, להבין ולקיים.
כשאני אומרת הכל תלוי בך, אני מתכוונת ל[גישה] שאיתה את באה ללימוד הזה. למשל, את מכירה את המורות האלה שרק נכנסות לכיתה, ישר חושבות שכל הבנות נגדן. בודקות אם יש מסטיק על הכיסא, ואם משהי מבקשת לצאת לשירותים, המורה עושה לה חקירה צולבת כדי לבדוק אם היא לא משקרת לה. לעומת זאת, יש את המורות החייכניות האלה, שנותנות בבנות אמון מלא כל עוד הן לא הוכיחו אחרת.
ההבדל בין שני סוגי המורות האלה הוא הנחת היסוד שלהן. המורות ה'רעות' מניחות שכל הבנות עצלניות שלא רוצות ללמוד, ומתנהגות אליהן בהתאם. ואילו ה'טובות' מתייחסות לבנות כאילו הן הילדות שלהן, ומאמינות בהן כבר מהרגע הראשון. היחס שמחזירים למורות אלו הוא גם כן מכבד ומאמין. ההבדל בין המורות ה'רעות' ל'טובות' הוא ענק.
באותו אופן משפיעה הגישה שלנו לבירור האמונה והמצוות. אמונה כשמה כן היא. יש לה הרבה נימוקים שכליים, אבל רק כשהלב ממש איתה אז אפשר להרגיש אותה. כך זה גם עם יתר המצוות. סברות שונות אפשר למצוא לכל כיוון, וההתדיינות יכולה להיות כמעט אינסופית. מה שקובע כאן, כמו בהרבה דברים בחיים, זה הגישה. מהי הנחת היסוד שלי. בעקבות זה הכל משתנה.
יש את הבנות שאומרות שעד שלא יסבירו להן למה לשמור שבת, להתפלל, ללכת בצניעות ולא לגעת בבנים הן לא עושות כלום. ברור שככה אי אפשר להתקדם. ובכלל, זה לוקח זמן עד שלומדים דברים לעומקם. וכל פעם, בהתאם לרמה שלך, אתה מגלה עוד ועוד רבדים. יש גם דברים שאנחנו בכלל לא יכולים להבין אותם..
לכן צריך להתחיל קודם כל מהמעשה. [מהנחת היסוד שהקב"ה נתן לנו תורת חיים]. התורה היא המתכון לחיים טובים, בריאים, נכונים ומאושרים. ממש כמו שהמתכון חשוב בשביל שנדע להכין עוגה טעימה, כך התורה היא המתכון לחיים. על כל מצוותיה. גם כשממש אין לנו מושג איך זה מתקשר.
ובגלל זה קודם כל משתדלים, אבל באמת משתדלים, לקיים הכל. על זה מוסיפים את כל הרבדים של הלימוד, וההבנה. ואז התפילה למשל היא כבר לא מעיקה, אלא זה חלק ממך ממש, איזה צורך נפשי שאי אפשר להתחיל את היום בלעדיו. וגם לצניעות יש כבר תפקיד בשמירה על הכבוד שלך כאישה.
אני מדגישה את הנקודה הזאת של הגישה בגלל מה שכתבת על החילונים. על סמך מה את חושבת שלהם כל כך טוב? בגלל שהם יכולים להסתובב עם גופיה ברחוב? בגלל שבשבת הם יכולים גם לעשות קידוש וגם לראות טלויזיה? בגלל שהם יכולים לאכול מה שרוצים מתי שרוצים? זה מה שהופך חיים לטובים??
לא איתמם. אני מבינה את מה שאת כותבת על החיים מלאי האפשרויות של החילונים. אנחנו צריכים תעודת כשרות, ובריכה נפרדת, ולהוציא את הבנים מהמעיין בטיול, או אם יש משהי שרוצה להיות זמרת מפורסמת, אז זה יותר מסובך אצלנו. אצל החילונים על פניו הרבה יותר פשוט.
אבל, זה מה שהופך את החיים שלהם ליותר מאושרים משלך? תחשבי מה הם מפסידים. סעודות שבת עם המשפחה או עם חברות, שבהן אף אחד לא ממהר לשום מקום ויש מלא זמן לדבר. הרגע הזה של צאת הצום ביו"כ, אחרי יום שלם של תפילות. האמונה בצדקת הדרך, והידיעה שיש מי ששומר עלי ומכוון את העולם לטוב.
המתוק הזה שביהדות הוא מתוק פנימי. מתוק אמיתי. שלא חולף לאחר רגע או שנים. הצמצום הזה של המצוות, ממקד אותנו לטוב באמת. זה בשבלינו. נכון שלפעמים מרגיש שהרבה יותר קשה להיות דתי, אבל זה בגלל שאנחנו חיים למען משהו. וזו בעצם מהות החיים.
נסי לחשוב שוב. נסי להסתכל על הדברים בגישה שונה. באמת את חושבת שלחילונים טוב יותר? מזה בדיוק 'נהנים מהחיים'? אשמח לתגובתך במייל.
לגבי נושא הצניעות שהזכרת.
לי, ולחברות רבות שלי, העניין הזה קשה באופן מיוחד. אנחנו מוקפות באנשים, באופנה, בקניונים, בפרסומות. וכנגד לכל זה עלינו לשמור על הגבולות המיוחדים שלנו. מה שלי עוד יותר קשה זאת העובדה שיש כל מיני סוגים של דתיים, גם כאלה שלא מקפידים לגמרי על צניעות של שרוולים, פתחים, חצאיות. וגם הם בוודאי אנשים טובים. אז למה את ואני צריכות להתמודד עם כל הקושי הזה עד הסוף??
בואי נבין לשם מה, ולשם מי עלינו להתאמץ ולטרוח בעניין הצניעות. הקב"ה ציווה אותנו, הנשים, להתנהג בצניעות בשביל עצמנו. כך נוכל לבטא את המהות שלנו בצורה הנכונה והמתאימה ביותר.
ככל שמשהו קדוש יותר, כך עליו להיות צנוע יותר. תחשבי למשל על ספר תורה, לבוש במעיל מכובד כזה ועוד נמצא כל הזמן בארון הקודש. את שם ה', וואי.., אסור לנו בכלל להגיד. זה הדבר הכי צנוע בעולם!
צריך לזכור שאנחנו לא מצניעות רע. אנחנו מצניעות אמת. לא מצניעות משהו פגוע, אלא מצניעות עצמה!
ולכן, על אף כל הקושי שבדבר, הצניעות הזו, היא חשובה לך! יעירו ההורים, המורות. זה לא יעשה את השינוי. אלא את, והגישה שלך לנושא הזה, זה מה שיעשה את השינוי.
עליך לזכור, שתפקידה של ההלכה הוא לבטא רעיון רוחני. ולכן, אם את מחליטה להאמין שהתורה היא אמת, אז גם כל ההלכות שמפרטות אותה הן אמת לאמיתה, ולכן יש לשאוף לקיים אותן במלואן.
יש עוד הרבה תשובות שכליות למהות הצניעות, באתר הזה או בספרים. התשובות האלו משכנעות לגמרי. אבל הקושי הוא בלחיות אותן כל רגע. גם כשאת מודדת חצאית מהממת, שהיא קצת מעל הברך. אז בא ליידי ביטוי הרצון הזה להיות עובדת ה' שלמה, בלי התחכמויות. הידיעה הזאת שהתורה היא תורת חיים, שבוחרת לי את הטוב ביותר עבורי. אמונה תמימה בזה.
הצניעות בדורנו זה ניסיון גדול מאד. הפיתויים הם כל כך רבים. אבל, גם הנושא הזה, והכוחות להתמודד איתו יונקים מהחיבור לתורה, מהרצון לקרבת אלוקים. ולכן, ככל שתחזקי את עצמך ביסודות של אמונה וקשר עם הקב"ה, כך גם עם ההתמודדות עם הצניעות תהיה פשוטה יותר. תמשיכי לשמור על הייחוד שלך, גם בלבוש, אבל זה יהיה ממקום של הבנה ושל שלמות.

באופן מעשי, אני חושבת שהדרך הטובה ביותר לרצות להשתפר בעבודת ה' היא באמצעות כל מני אנשים שאת תופסת מהם ומעריכה אותם בגלל שהם כאלה טובים, וצועקים קודש מכל תנועה שלהם. זה יכול להיות מדריכה, מורה, משהו מהמשפחה, חברה אולי, רב כלשהו. כשאני פוגשת משהו כזה זה ישר מאיר לי את הדרך וגורם לי להגיד אני רוצה להיות כמוך ביחס שלי לתורה, ביחס לאנשים.
נסי ליזום שיחות כאלו של בירור על מה ולמה מקיימים כל דבר. בירור אמיתי. בירור שכל בנאדם חייב לעשות בחיים שלו. זו זכותך לדעת ולהבין כל דבר. ואל תרפי, עד שתמצאי את התשובות שמתאימות לך.
השתדלי גם להקיף את עצמך בחברות שטוב להן עם הדת, שמוצאות בה את מקומן, וביחד תתקדמו.
חשוב לגור בחברה מעורבת – דתית וחילונית, אך יחד עם זאת, בגיל שבו את בונה את אישיותך, אל תתני לזה לבלבל אותך. שימי את הגבולות שלך בין שכנות או חברות טובה לבין יציאה למקומות שהם לא טבעיים לך.

לסיום, חשוב להדגיש, שמה שאת מרגישה עכשיו הוא לגמרי טבעי, ואת צריכה לשמוח על זה, כי זה מראה שאת בחורה חושבת, ורוצה לבחור את דרכך מתוך מודעות. זה חשוב, וטוב שזה קורה דווקא עכשיו. מתוך השאלות צומחים ומתפתחים. בעיקר בשנות הנעורים.
קחי את הזמן שלך. תבחני את מה שאת חושבת ומרגישה. נסי להסתכל על הדברים מזוויות אחרות. דמייני לאן את רוצה להגיע. לאט לאט תתחלי לחיות את זה. בזמנים בהם צריך לחפש ולברר עשי זאת, בלי לוותר. ובשעת הצורך, דעי גם להרפות. החיים לפניך. חשוב לחוות תהליכים שלמים, ללא קפיצות דרך. יש דברים שרק הזמן מסדר. העיקר הוא שהיעד מנצנץ באופק.
עם כל הקשיים, את כבר על הגל.
אז שתהיה לך המון הצלחה!

מעיין
maayanett@gmail.com