צניעות בשירות לאומי

שלום לך,

יישר כח על המסירות למצות גמילות חסד ועל המודעות החזקה לשמירה על הלכות צניעות בתוך כל המציאות המסובכת בה אתן נמצאות. ההשתדלות שלכם לא להסחף עם הזרם ולבחון כל הזמן האם מעשינו כשרים, היא חשובה מאד והרגל מצוין להמשך החיים בע"ה.

אני אחלק את התשובה לשני חלקים
מבחינה הלכתית, את בהחלט צודקת שיש כאן הרבה גורמים שצריך להתחשב בהן – הצניעות שלכן, גמילות החסד עם האנשים, חשש לחילול ה´ וכו´. אינני מכיר את המציאות ולכן איני יודע מה משקל כל גורם? כמה אתן חיוניות למערכת? מה עשו בנות השירות ששירתו במסגרת זו לפניכן וכו´. אני חושב שאתן צריכות בדחיפות ללכת ולהתיעץ עם רב – מורה הוראה, שמבין במסגרות של ´שירות לאומי´ (אולי תבררו דרך המרכזת), תסבירו לו באריכות מה המצב, ומהן הבעיות, והוא יצטרך להכריע מה עליכן לעשות מכאן ולהבא.

מבחינה נפשית, אני חושב, שההרגשה שלך של ´סיפוק עם טעם מר´, היא בדיוק מה שאת צריכות להרגיש. הרבה פעמים אנחנו צריכים לבחור את ´הרע במיעוטו´. כמובן שהכי טוב היה לו כל המסגרות היו נפרדות, בנות השירות היו במסגרות הבנות ובני השירות (כל בני הישיבות שלא מתגייסים J) היו במסגרות הבנים. כיון שזה לא כך, הרי שצריך לבחור בין שתי אפשרויות גרועות: מעורבות חברתית בעיתית או חוסר מעורבות וגם חוסר עזרה לאותם בוגרים. גם לאחר שרב יפסוק לכם איזו אפשרות לבחור, הרי שכל אפשרות היא לא אידאלית. לאמיתו של דבר, כל התמודדות שלנו עם מצב לא אידאלי (וזה כולל כל פעילות ציבורית שהיא) , אמורה להשאיר בנו, מצד אחד, סיפוק על מה שעשינו ומצד שני, צער על כך שהמצב לא אידאלי. באופן עמוק יותר שתי ההרגשות נחוצות. נחוץ שנרגיש סיפוק, כדי שנמשיך ונפעל. אם נצטער כל הזמן שהמצב קשה, הרי שלא נפעל בכלל. מצד שני אם רק נרגיש סיפוק ולא נרגיש טעם מר, יש סכנה שנשכח מהסכנות ומהבעיתיות ונכשיר דברים פסולים. במילים אחרות, התיאור של ההתמודדות שלך הוא תיאור מצוין. הוא מראה שמושקעים בהתמודדות חשיבה והתבוננות והחשיבה הזו, היא מה שעוזרת לנו להמשיך ולהתרומם ולהתקדש.

אני שוב חוזר על העיקר, שבדרך כלל עדיף שלא נחליט בעצמינו מה לבחור, אלא יש ללכת לרב- מורה הוראה, שמכיר את המציאות, ולהתיעץ איתו מה לעשות.

עלי והצליחי

טוביה
tsbias@actcom.co.il