שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בחורה דתיה שגדלה בחברה נפרדת.
כיום שאני יוצאת לשוק העבודה ומתערה בחברה הכללית, עולות לי שאלות בנוגע ליחס הנכון בקשרים שבין גברים לנשים במסגרת עבודה וכדומה.
יש לי בראש תפיסה שזה לא צנוע להביע רגשות בפני גבר. אפילו דבר פעוט ערך, כמו איזה באסה שמשהו לא הלך וכדומה. האם יש לכך בסיס הלכתי או שזו תפיסה מחמירה שלי?
בהמשך לכך, רציתי לשאול על עניין של שאלת רב, כאשר יש צורך לפנות לרב שמכיר אותי באופן אישי בכדי שיבין את הסיטואציה ויתן לי הנחיה מתאימה. אני מרגישה לא בנח לשאול שאלה הלכתית שמעורבים בה שיקולים רגשיים , אני מרגישה שזו חשיפה שלי בפני הרב ושיש בכך משהו לא צנוע. האם זה אכן כך או שמא יש טעות בבסיס הנחה זו.
שנית, כפי שאני מבינה יש לדבר עם גבר על ענייני עבודה וכדומה אך לא מעבר לכך. העניין הוא שקשה מאד לדבר רק בענייני עבודה והרי כשמדברים באופן טבעי גולשים לנושאים נוספים. בייחוד כשהצד השני הוא גבר חילוני שלא מודע לבעייתיות ההלכתית של דיבור בין גבר לאישה וזה לא נעים לחסום בנ"א או להתעלם או לא יודעת מה. בקיצור איך מתמודדים עם סיטואציה כזאת? והאם יש בכך בעיתיות?
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את המציאות שאת מדברת עליה.
זה כלל לא פשוט למתוח את הקו המדויק בין דרך ארץ פשוטה וצנועה ובין חריגה מההתנהגות הראויה.
היחידה שיכולה למתוח את הקו הזה – זו את.
את יכולה להתמלא בשני היסודות האלה – דרך ארץ טבעית וצנועה, ומצד שני הימנעות מקלות ראש וכדו', ולאור זה לנווט בין שני הדברים האלה. את יכולה לשמור על צניעותך וייחודך, ויחד עם זאת להיות פשוט אנושית ונורמאלית. יש לך את החושים הבריאים שלך, גם לאור החינוך, ואת בונה סביבך חומה שקופה בלתי נראית אלא לך, שמתוכה את מקיימת יחסים פשוטים, ומצד שני לא נותנת לחדור בדיבור על מקומות פנימיים ואינטימיים, ובוודאי שלא בחברה בה הקריטריונים שונים באופן מהותי מאלה שאת מבקש לחיות לאורן.
לגבי התייעצות עם רב שמכיר אותך: אני מסכים שזה לא נוח, אולם אנו מוצאים מציאויות כאלה גם ברפואה, פסיכולוגיה, ואפילו בייעוץ פיננסי. אם את חשה שאת זקוקה לעצה והדרכה – מתגברים על הקושי הזה, ואם את חשה שאת עומדת על הרגליים שלך לבד – זה כמובן גם אפשרי.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב