ציצית=התחפושת שלי?!

שלום רב!
ראשית, אני מתנצל מעומק ליבי על האיחור הגדול במתן התשובה.

יישר כחך שאתה מתחזק במצוות ציצית, מצווה חשובה ויקרה עד מאד!

אם הבנתי אותך נכון, אתה בעצם אומר שהציצית הפכה בשבילך ל´סמל סטטוס´ משהו שמגדיר אותך כצדיק, ולא משהו שאתה מחובר אליו בעומק הנשמה.

אמנם נכון הדבר שצריך להיות מחובר למה שעושים ושאסור לתת לשגרה לשבור אותנו, שהרי ר´ אליעזר אומר לנו שלא לעשות את תפילתנו קבע אלא תחנונים ולא להישחק בקיום המצוות שלנו (משנה בברכות ד,ד), אך מצד שני ישנו פן נוסף לקיום המצוות שאותו אני מעוניין להדגיש.
לעיתים אנו זקוקים לסמלים, איזו כתובת ברורה, איזו תזכורת. המצוות יכולות לשמש לעיתים כסימן ותמרור, אפילו בזמנים שבהם איננו חשים במאת האחוזים את החיבור למצווה.
לדוגמא: בתפילה לפני הנחת תפילין אנו אומרים "...ושניזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים... " כמובן שבאותה תפילה אנו מזכירים יסודות וטעמים נוספים למצוות תפילין, אך בכל זאת רואים שיש צד כזה שהתפילין משמשים כתזכורת. גם השבת היא בעצם תזכורת לכך שה´ ברא את העולם "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו..." אף מצינו מצוות רבות שהן "זכר ליציאת מצרים". כל התזכורות האלה הן חלק אינטגרלי מהמצווה.

ובנוגע למצוות ציצית, הדברים ברורים הרבה יותר! ציצית היא הסימן הכי חזק שבא להזכיר לנו את כל תרי"ג מצוות ובמיוחד את עניין הקדושה והברית. אנו אומרים את הפרשה כל יום - "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה´ ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".
הציצית היא התזכורת הגדולה מכולן! היא באה לתת לנו פוקוס ברגעים הקשים, לתת לנו ביטחון בזמנים של ספק, לחזק אותנו כשאנו נפולים ודוויים וסחופים בעולם הגדול והקשה.

לפיכך, אני הייתי ממליץ לך להמשיך ולהראות לעצמך ולשאר העולם שאתה ירא שמים! תמשיך להזכיר לעצמך שאתה בדרך הנכונה. נכון, לפעמים השיגרה קצת אוכלת לנו את ההתרגשות בקיום מצוות, אך את עצם המצווה אי אפשר לקחת לנו! עם הזמן, תתחזק יותר, תלמד יותר, ותקבל משמעות ועומק חדש בקיום המצווה, וכך גם התרגשות מחודשת. אני בטוח בכך.
בינתיים תמשיך להוציא את הציצית ולהיזכר במצוות ה´ ובקדושתך הגדולה והעצומה בתור חלק מעם ישראל העובד את ה´ ומקדש את שמו.

בהצלחה!
יהודה.
אם תרצה להוסיף ולהתכתב, אשמח! Judajo84@gmail.com