שאלה
שלום לרב,
שנה טובה ומבורכת. ענית לי לשאלות אחרות בעבר, ואודה אם תוכל להשיב לי כעת, גם אם לא הלכה למעשה (כי ייתכן שיידרשו בירורים נוספים), אולי בשאלות או מחשבות עקרוניות.
אני נמצאת בבירורים לגבי צום יום כיפור הקרוב.
הביטוי "חולשה ירדה לעולם" נכון לגביי בשנים האחרונות. אני נמצאת בטיפולה של רופאה סינית (מטפלת ברפואה סינית מסורתית), והיא אומרת שבשום פנים ואופן אני לא צריכה לצום, כיוון שכרגע אני נמצאת בתת-משקל.חשוב לציין כי בפעמיים האחרונות בהן צמתי צום מלא ביום כיפור הגעתי למצב של התייבשות והקאה בסוף הצום (לפני מספר שנים), גם כאשר נשארתי בבית במשך רוב היום (ובאחת השנים אפילו הייתי במדינה עם אקלים קר).
בשנים האחרונות, אכלתי או שתיתי פחות משיעור - פעם אחת בהוראת רופאה (שומרת מצוות), לאחר שהייתי בהתאוששות מניתוח (התאוששות שהיתה אמורה לקחת 10 ימים, אך במקרה שלי לקח 3 חודשים...), בפעם אחרת זכיתי להיות בתחילת הריון (הריון ראשון מעל גיל 35), ושתיתי ואכלתי לשיעורין מן החשש שמא חלילה אתייבש ואפיל את העובר. בשנה שעברה הנקתי באופן מלא, ורב הקהילה הורה לי לנסות לצום ככל האפשר, ולפני שאני מגיעה למצב שבו אני מתחילה להרגיש לא טוב - לשתות לשיעורין. כנראה שהחמצתי את הנקודה הקריטית, והתחלתי לשתות לשיעורין לאחר חצות היום, אך הרגשתי לא טוב באותו יום ובמשך שבוע לאחר מכן.
אני יודעת שההלכה נכתבת עבור רוב האנשים, ומשום כך קצת קשה לי.
מבחינה רעיונית - אני עסוקה בשאלה איך אשרוד את הצום, ואם אני מצליחה לצום - אני משלמת מחיר אחר כך. האם זה מחיר שאמורים לשלם על קיום מצוות "ועיניתם את נפשותיכם"? אני מוכנה להשקיע ולהקריב עבור מצוות אחרות - שבת, כשרות, שמירה על איסורי נידה וכו', אך כשמדובר במצווה של צום יום כיפור - אולי זה מחיר גבוה ולא רלוונטי במקרה האישי שלי? לשלם בבריאות?
ב"ה, אין לי מחלה או תסמונת המוכרת לעולם הרפואה המערבית מעבר ל"תסמונת המעי הרגיז", אך כפי שניתן להבין מן התיאור שלי, כל התאוששות מכך שהגוף יוצא מאיזון אורכת אצלי פי כמה וכמה בהשוואה לאנשים אחרים.
מכיוון שזכיתי גם להיות אמא בזמן האחרון, אם ארגיש לא טוב - יש עוד אדם קטן שישלם את המחיר על כך (אני עדיין פחות מ- 24 חודשים מאז הלידה).
אודה לך אם תוכל לעזור לי לעשות סדר בעניין הזה.
בברכת גמר חתימה טובה
תשובה
שלום וברכה
ראשית, ברכת חיזוק. בכל השערים. בכל הפתיחות האפשריות בשנה החדשה. למן הבריאות הפיזית ועד לתנועה המשמחת של החיים.
השאלה שאת שואלת מורכבת למעשה ממפגש בין שני תחומים. ראשון בהם הוא המצב הפיזי שלך, שאני כמובן איני מומחה ואיני יכול למודדו או לקבוע את מעמדו; שנית – עמדת ההלכה, ביחס ל"מצטער" בצום, והיכן הגבולות של חובת הצום, במקום שיש בו גם סכנה מסוימת, אך יותר מכך – כל התיאור שאת מתארת.
אמת הדבר שאין אנו מוצאים פטור "מצטער" כפטור כללי (מלבד בתשובה נודעת של ה"בשמים ראש", שהיחס אליו הוא בעייתי ביותר). ברם, את מתארת מצב של תת משרל, ושל נזק שהתרחש בצומות הקודמים, כך שלא ניתן להתעלם מכך.
עמדתי בדרך כלל מתאימה מאוד למה שנאמר לך על ידי רב הקהילה, לאמור: להתכונן לצום (פירות, מזגן, שתיה וכדו'), ולהתחיל לצום, כחלק מהחובה ומהזכות כאחד להיות שותפה ביום הצום שהוא יום הכיפורים על כלל ישראל. זה יותר נכון מאשר להתחיל מלכתחילה לשתות לשיעורין, שכן בטעות אנשים סוברים כי שתיה לשיעורין מותרת מן התורה, והדבר אינו נכון כלל. אולם, להיות רגישה וקשובה לעצמך, וכאשר את מתקרבת למצב בו הצום יפיל אותך – לשתות כמה שצריך.
גם מבחינה רעיונית, זהו הניווט העדין של ההלכה בין חובת התענית והזכות להיכלל בה, ובין הגבולות של "וחי בהם" ושל הצורך שלא לקרוא את ה"ועיניתם" בצורה לא נכונה – התורה לא ציוותה עלינו לעבור עינויים, והגמרא שוללת (לדוגמה) את האפשרות שהעינוי של יום הכיפורים הוא לשבת בשמש ולהתייסר שם. העינוי הוא עינוי "נפש", שנועד ליצור את הרקע המתאים להיות שותף בכפרה הכלל ישראלית. אנחנו מנסים להיות כלולים בתוכה, אולם כאשר המצב הוא כמו זה שאת מתארת – יודעים גם מתי להפסיק.
כל טוב ושנה טובה