שאלה
בס"ד
כבוד הרב אמר פה לא לתת מתנה מקרר לערבי, כי הוא אוייב, אך מה עם הערבים החיים במדינת ישראל כאזרחי המדינה? בין אם אנו רוצים בזה ובין אם לא, הם חיים בתוכנו, ואם הם עניים ורעבים, הם זקוקים לחסדנו. האם זו דרך היהדות, לא לתת להם, כי הם לא יהודים? מה עם ערכו של כל אדם כמי שנברא בצלם הקב"ה?
הרי זה לא חוץ לארץ, כמו ארה"ב, בה כל קבוצה דואגת לעצמה- ערבים לערבים, יהודים ליהודים וכו'. פה זה מדינה עם רוב ערבי, ואם לא נדאג להם, אין להם פה קבוצת תמיכה. והרי בתורה נכתב לא לעשוק את הגר היושב בתוכך, כי היינו גרים במצרים.
אני יודעת, שיש לנו טינה לערבים בגלל המלחמ של היום, אבל אלה החיים תחת אזרחותנו, האין הם ראויים לחסדינו ורחמינו? הרי אנחנו טוענים כל הזמן להיות דת מוסרית.
מקווה לתשובה.
קרן
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
אחד החידושים הגדולים של ישו הנוצרי היה באמירה שלו "ואהבת לאויבך כמוך". לעומת משה שאמר "ואהבת לרעך כמוך". אם הערבים לא היו "אויבינו" היה מקום לדון בדבריך, אבל המציאות של ימינו שברובם הגדול הם או אויבינו או מסייעים לאויבינו. אם יש מישהו שאינו אויבינו – ויש כאלה – מצוה לסייע לו עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. אבל חשוב מאוד להדגיש כי עיקר המצוה היא לתמוך בבני עמנו. ומה שמלמדים אותנו כל היום כאילו מי שתמוך באויביו הוא המוסרי האמיתי – זה עיוות נוצרי!!
תמוך קודם באשתך, במשפחתך, עניי עירך קודמים, עני עמך קודמים, עניי ארצך קודמים, ורק אחר כך - אם נשאר - נותנים לאחרים שאינם אויבים.