צביעות מהמחנכת. (ועל התמודדות עם רגשות שליליים)

שלום לך ויישר כח על השאלה

אני אקדים ואומר שאני מאד מבין את השאלה שלך ואת ההרגשות שלך. אני חושב שאפשר להכליל את השאלה לכל רגשות שליליים שאנחנו לפעמים מרגישים כלפי כל מיני אנשים. אני אוהב להגדיר את הרגשות האלו בתור 'מוקש' - משהו שמאיים לפוצץ אותנו מבפנים, ואנחנו צריכים לטפל בו בזהירות. האמת היא שיש כל מיני דרכי התמודדות. אני אציע דרך אחת ואני מקוה שהיא תעזור לך.

קודם כל - חשיפת המוקש. לפני שאנחנו מטפלים ברגשות שלנו, צריך קודם כל 'להציף אותם'. תשבי ליד מחברת, ותכתבי בדיוק את כל מה שאת מרגישה: זעם, השפלה, צביעות, קנאה, את כל הרגשות השליליים שאת מרגישה (יש אנשים שמעדיפים להגיד את זה או לצעוק את זה מול הקיר - זה אותו דגר). את יכולה גם לנסח את זה בתור מכתב של 'אני מאשימה'. בקיצור - להוציא את כל מה שיושב בלב החוצה, מבלי 'לרחם'.

אחרי שחשפנו את המוקש - אחרי שהוצאנו החוצה את כל מה שישב לנו על הלב, צריך עכשיו לחקור את המוקש - איך הוא בנוי, ממה הוא מורכב.
אז קודם כל, צריך לשאול את עצמינו. האם באמת המצב כל כך גרוע? האם באמת כל הרגשות השליליים שלנו מוצדקים? אולי נפחנו דברים ולא שמנו לב לדברים חיוביים (שהאולפנא נתנה לנו, למשל). קל מאד להתפס לשלילה, לבעיה ולשם לנקז את כל הדברים הרעים. עבודת נפש אמיתית יודעת גם לחשוף את הנקודות החיוביות. זה כבר 'תהליך', זה לא בשעה אחת. תני לעצמך כמה ימים לחשוב על נקודות חיוביות במחנכת, באולפנא וכו' - גם אותם תרשמי, תזכרי, וכו' בשביל 'לקבל פרופורציות'. את אולי מקנאה בחברות שלך. יש דברים ודאי שחברות שלך מקנאות בך ובאולפנא שלך. עוד לא נוצר המקום/האדם/המצב המושלם שבו אין שום חסרונות.

ברוב המוחלט של המקרים, מגלים שבכל זאת העסק לא 'נורא' עד כדי כך, יש מצבים הרבה יותר גרועים, וסביר להניח שעוד עשר שנים כבר לא יהיה אכפת לך מכל הסיפור. אמנם, יש מקרים שבהם מגיעים למסקנה שהרגשות השליליים שלנו בהחלט מוצדקים כולם או רובם. זה בסדר גם להרגיש כך. העיקר לברר את האמת ואת מה שעומד מאחורי מה שאנו מרגישים.

אחרי שחשפנו את המוקש ואחרי שהבנו איך הוא בנוי - עכשיו מגיעה העבודה הכי קשה - לפרק אותו.
הפירוק מתנהל בשני מישורים.
קודם כל, לשאול את עצמך - האם אני יכולה לעשות משהו לשפר את המצב? האם יעזור מכתב משותף של הכיתה למחנכת? אולי אפשר למצוא מישהו אחר בצוות שיוכל לעזור בשיחות אישיות בשנה הבאה. סך הכל י"ב זו שנה קריטית להמשך - שירות לאומי/מדרשה/לימודים וכו' וכו' (אני לא מדבר על אלו שהולכות להנשא בסוף השנה:) ) ואולי לחץ שלכם יעזור למצוא מישהי שבאמת תהיה בקשר איתכן ותעזור לכן.
המישור השני - איך [אני] מתמודדת עם הבעיה. גם זה בשני שלבים. קודם כל - לחשוב איזה נקודות טובות יש ברגשות השליליים שלי. למשל, במקרה שלך, צביעות מגעילה אותך וזה מצוין. אבל האם לשנוא את המחנכת בגלל שהיא צבועה יקדם אותך למשהו? הדרך המרכזית להפטר מרגשות 'מגעילים' הוא לחשוב כיצד אפשר לנתב את הרגשות שלנו למקום 'קונסטרוקטיבי' - בונה ולא הורס חס ושלום. את יכולה בתור התחלה לחשוב, איך את מתחזקת במידת האמת או איזה מקומות אולי בעצם את בעצמך מתנהגת כמו המחנכת שלך, כמו שכתבתי קודם - אפשר שוב לחשוב האם אפשר לעשות משהו בענין, ואפשר גם להפנים שמדובר בנסיון ובאתגר עד כמה אני נשאבת לעבר כל הרגשות השליליים ועד כמה אני נשארת רק בנקודה החיובית של אהבת אמת, של ערכים וכו'.

ממש מקוה שהועלתי מעט. כמו שהזכרתי בהתחלה, הלמידה שלך כיצד להתמודד עם אותן רגשות שליליים, בין בדרך שהצעתי, בין בדרכים אחרות, חשובה מאד לכל החיים. אנחנו נפגשים בהמון בעיות בחיים. גם בסביבה, וגם בנו עצמינו וחשוב מאד 'לטפל' בכל אותן רגשות ולא להשאיר את המוקש עד שח"ו ביום מן הימים הוא יתפוצץ

בהצלחה רבה בכל

טוביה
tsbias@Actcom.co.il