שאלה
אני חייל קרבי דתי לאומי "חזק" ביחידה רגילה.
משרתות אתנו חילות, ואחת מהן רוצה אותי, הסברתי לה בעדינות שאני דתי ואסור לי לגעת בה, אך היא התעקשה ואפילו נכנסה למקלחת שבה התקלחתי וביקשה שמפו וכשנתתי לה לקחה אותו שמה על ידה וניסתה לסבן אותי כשאני ערום, הרחקתי אותה והיא מאד נפגעה.
מאז היא מתעסקת בנכוחותי עם חילים אחרים ביחידה חושפת עצמה מתחבקת ומתנשקת ואפילו לילה אחד התעוררתי בחדרי משנתי לקולות שהיא משמיעה כשהי שוכבת עם חברי לחדר.
בקשתי העברה מהיחידה, בינתיים זה לא מתאפשר.
אני נכשל בזרע לבטלה אחרי כל מקרה כזה.
עלי לציין שהיא לא חריגה גם שאר החילות חושפות עצמן ושוכבות עם שאר החיילים.
להדרכתכם אודה.
תשובה
שלום
לענ"ד אתה צריך להודיע למפקדים שעד שלא דואגים להפרדה בין החיילות ובין החיילים אתה לא משרת ביחידה הזו.
הדברים האלו נכללים באביזריהו דגילוי עריות שלגבם ההלכה היא ייהרג ואל יעבור. וראה בש"ך קנז ס"ק י שכתב ע"פ הגמ' סנהדרין( עה, א) מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. - תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. - תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. ובודאי שדברים אלו אינם ג"ע ממש אלא שעובר בהן בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דג"ע כ"כ הר"ן פא"מ והנ"י ס"פ סורר ומורה כדעת הרמב"ם בס' המצות מצוה שנ"ג שכ' וז"ל הזהיר הכתוב מהקרב אל א' מהעריות ואפילו בלא ביאה כגון חיבוק ונישוק וכ"כ הסמ"ג לאוין קכ"ו וכ"כ הרא"ה בספר החנוך מצוה קפ"ח והכתר תורה בלאוין שכ"ט. ולגבי נידה שענשה כרת נכתבו הריטב"א פסחים (כה,א) ורדב"ז (ד,ב ) וריב"ש (תכה) שיהרג ובל ב"י ובגמ' עבודה זרה דף יז עמוד א הרחק מעליה דרכך - זו מינות והרשות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו זונה. וכמה? אמר רב חסדא: ארבע אמות והפתרון הוא ללכת בדרכו של יוסף "ויהי, כדברה אל-יוסף יום יום; ולא-שמע אליה לשכב אצלה, להיות עימה. יא ויהי כהיום הזה, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו; ואין איש מאנשי הבית, שם*בבית. יב ותתפשהו בבגדו לאמור, שכבה עימי; ויעזוב בגדו בידה, וינס וייצא החוצה.
בברכה אייל משה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם