שאלה
לכבוד הרב,
יש לי מספר שאלות בפרשת השבוע שנתקלתי בהם במהלך אמירת את השיעור היומי בחומש והם:
1) למה היה צורך להזכיר פעמיים את האיסור בתשמיש המיטה לפני המבול (בפרק ו' פסוק יח ובפרק ז' פסוק כ), הרי לאחר המבול ביטול האיסור מוזכר רק פעם אחת בלבד?
2) על המילים "ויבוא נח . . . מפני מי המבול" (פרק ז' פסוק ז) אומר רש"י: "אף נח היה מקטני אמונה ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". למה שלא נאמר בעצם שנח היה מקווה שאף על פי שכבר התחיל המבול קיווה שבני דורו יחזרו בתשובה? (כפי שראינו בתחילת הפרשה שהקב"ה אמר לנח לבנות תיבה בכדי שיראו בני דורו שבונה תיבה ואולי יחזרו דרך זה בתשובה, וכן כתוב שבתחליה הוריד הקב"ה את המבול כגשם שאולי יעשו תשובה ויהיה גשמי ברכה?)
3) בפרק ז' פסוקים ב' ו-ג' ה' מורה לנח להכניס מהחיה, מהבהמה (פסוק ב') ומעוף השמים (בפסוק ג'). למה לא יכלה התורה לתמצת את הכל לפסוק אחד כפי שאנו רואים בהמשך לאחר המבול לגבי הטלת אימה ("ומוראכם וחתכם..." פרק ט פסוק ב') וכן לגבי אוכל ("כל רמש אשר הוא חי..." פסוק ג')והרי ישנו את הכלל הידוע שהתורה לא מוספיה סתם במילים (לבד מהמקרים שהתורה לא רצתה לכתוב "ואת הבהמה הטמאה" אלא "אשר לא תאכל")?
4)בפרק ז' פסוק ד' כותב רש"י על המילים "ארבעים יום": כנגד יצירת הולד שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים".הרי הקב"ה באותו מידה יכל פשוט לא לטרוח ולשלול מראש את העובדה שיהיו ילדים?
5) בפרק ז' פסוק ט"ז כותב רש"י על המילים "ויסגור ה' בעדו" שה' הגין על נח בכך שהקיף את התיבה בדובים ונמרים כדי למנוע את שבירת התיבה. האם מדובר בחיות שבפועל לא נכנסו לתיבה ומסרו את נפשם לקיים את מצוות בוראם (ע"ע הצפרדעים במצרים)?
אודה לכבוד הרב אם אקבל את התושבה לפני שבת.
תודה מראש,
זאב.
תשובה
שלום וברכה
א. בשאלה על תשמיש המיטה יש כמה הנחות שהן עצמן בעייתיות, כך שקשה מאוד לענות על השאלה. בפשוטו של מקרא לא מדובר על תשמיש המיטה* בכלל בפשוטו של מקרא אין אנו יודעים מפני מה דברים מוזכרים יותר מפעם אחת* בכלל אין אנו יודעים למה נאסר תשמיש המיטה בתיבה ועוד עניינים רבים. על כן, קשה לענות על השאלה. ההיגיון אומר כי הצורך בחזרה על איסורים גדול יותר מאשר על היתרים. הפירוש "משכיל לדוד" מציע כי היה צורך לכתוב פעמיים בשל העובדה שהאיסור נובע משני מקורות שונים, וזה לשונו: "...(ז) נח ובניו וכו' לפי שנאסרו וכו'. קשה דהא כבר ביארו לעיל גבי צווי ואמאי אצטריך למהדר הכא. ונראה שיש לדקדק דאמאי רש"י לעיל לא כתב אלא מכאן שנאסרו בתשמיש ולא כתב הטעם והכא הוסיף ג"כ הטעם אלא היא גופה קמ"ל דאי מקרא דלעיל לחוד ה"א דטעמא שנאסרו בתשמיש לאו משום שהעולם שרוי בצער אלא משום שלא היו בביתם וידוע דאכסנאי אסור בתשמיש כדילפינן מאלקנה וישובו אל ביתם ואח"כ וידע אלקנה וכו' וכ"ש הכא שלא היה מקום מיוחד אסור לשמש בפני שום בריה משו"ה אצטריך קרא אחרינא והיינו דכתיב הכא בקרא דסמיך ליה לעיל והמבול היה מים על הארץ ופסוק זה אין לו מקום כלל דאי ללמד על עצמו הא כתיב בתר הכי ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ אלא פ' זה אתא לסמוך לו ויבא נח ובניו וכו' ללמד דהא דנאסרו בתשמיש היה משום שהמבול היה לפי שהעולם שרוי בצער דאילו מטעמא אחרינא לא היו אסורין דבההיא שעתה תיבתם זוהי דירתם ול"ד לאכסנאי והיו יכולים להכין לכל א' מדור באפי נפשיה".
ב. נראה כי רש"י ביאר שהוא היה מקטני אמונה שהרי לא מצינו את ניסיונו להחזיר בתשובה, ולא מצאנו כי הוא פעל למען תשובת דורו, אלא בנה מיד את התבה.
ג. איך אפשר לענות על שאלה מפני מה התורה האריכה כאן ולא קיצרה כבמקום אחר ?
ד. הקב"ה יכול לעשות כל דבר – הייפלא מד' דבר – אולם הקב"ה "בחר" להנהיג את עולמו בדרך של התערבות מינימאלית בצורה ניסית.
ה. אינני יודע.
כל טוב