פרדוקס - מדוע נבראנו?

בס"ד

שלום וברכה,
שאלה יפה שאלת.

תכלית הבריאה ומטרת החיים - אכן אלו שאלות היסוד ממש.

אולם, נקדים לכל עיסוק בנושא זה את הקביעה הבאה:

א. אנחנו לא יודעים מדוע הקב"ה 'החליט' לברוא את העולם!!! או מהי 'מטרת החיים' (מה שמכונה בחסידות או בפנימיות התורה: 'מצידו יתברך')

ב. אלא שאנחנו, כנבראים ולאחר שהעולם כבר נברא וקיים כעובדה, נותנים לקיומו של העולם טעמים מוסריים שונים המאפשרים לנו להתעלות מוסרית באמצעותם (בחסידות זה מכונה 'מצידנו','מצד הנבראים')
(וזו עומק כוונת רס"ג ורמח"ל המובאים בסוף התשובה.)

ג. הרמח"ל בספר 'מסילת ישרים' לא טוען שהעולם הזה הוא 'כלום' - אלא ש'העולם הזה' מהווה מעין 'מציאות פוטנציאלית תמידית' שמלוא התממשותה נעוץ אך ורק בעתיד ('עולם הבא') - כלומר יש כאן תביעת התפתחות מתמדת כלפי האדם לפעול ו'לעמוד בניסיון' - כלומר, לגלם ולממש את הפוטנציאל ההתפתחותי הנמצא בעולם הזה בכל דבר ודבר.

ד.על פי מה שכתבתי בסעיף א-ב מובן, שגם על השאלה התיאורטית 'מדוע שלא יברא אותנו ישר בגן עדן' - אין לנו תשובה 'מוחלטת' (כלומר, 'מצידו', משום שזו אכן יכלה להיות אפשרות תיאורטית - (אלא שהיא 'נדחתה' על ידי הקב"ה!!), אבל לו יצויר שהיה 'בוחר' בה, היינו מצדיקים אותה ו'מסבירים' את הכרחיותה) אלא יש לנו עליה תשובה אמונית-מוסרית שתכליתה כמובן ההתקדמות המוסרית-האנושית.
על פי הסבר זה ההיתכנות הבלעדית של 'קיום' כנברא, הוא מדרגת 'קיום' עצמאי ומוחלט 'קרוב' ככל שניתן לבורא - 'קיום' כזה עיקרו נעוץ בחירות תודעתית ובחופש פעולה הנובע מעמדה תבונית, החופשית מהכרח וכפייה, מה שמכונה בניסוח המסורתי בשם: 'בחירה חופשית'.

ה. לאחר שהקב"ה 'בחר' לברוא אותנו בדרך המופרטת בסעיף ד, 'כדי להיטיב עימנו'.
מבחינתנו, זוהי הדרך הבלעדית שרק באמצעותה נוכל ל'קנות את שלימותינו'.

ו. נשים לב שעל פי המוסבר כאן, הקב"ה עצמו נשאר 'חופשי' לגמרי מכל שיעבוד לתכתיב זה או אחר של צורת ואופן הטבה לבני האדם.

ז. כאמור, הסבר זה מטעים מוסרית את אופייה של הבריאה שלנו לאחר שכבר נוצרה, מבין שלל האופנים השונים של ההיתכנות לבריאתה.

ח. ככל שנזכך יותר את מושגי האמונה שלנו ונתייחס לעולם האמוני כעולם רציני המחייב העמקה ולימוד. נוכל לבנות את תפיסות העולם שלנו על פי הטבע הבריא של הנפש שלנו ואז העיסוק השכלי המפרך יהוה תוספת והשלמה לעיקר שהוא כדברי רמח"ל "להעתנג על ה' ולהינות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא"

בברכה רבה ובהצלחה,
שי הירש
חברים מקשיבים.

רס"ג, ספר 'הנבחר באמונות ובדעות',
ראש מאמר שלישי, מהדורת הרב קאפח, עמ' קטז:

"כיון שנתברר שהוא קדמון (=כלומר אשר אין ראשית לו) שלא היה עמו מאומה היתה אם כן יצירתו את העולם טובה מאתו וחסד, וכפי שהזכרנו בסוף המאמר הראשון בסבת בריאת כל הדברים. וממה שנמצא גם בכתובים שהוא טוב ומטיב...והגדול שבחסדיו על בריותיו הוא שנתן להם את ההויה כלומר מה שהמציא אותם אחר שלא היו, וכפי שאמר לנבחריהם 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו'

רמח"ל ספר 'דעת תבונות'
אמר השכל - הטעם פשוט, והוא תלוי בתשובת שאלה אחרת, שהיא, למה רצה הבורא ב"ה לברוא נבראים?:
(יז) אמרה הנשמה - תשיב אתה לך ולי מלתא דשויא לתרווייהו: (= דבר המתקבל גם על ההגיון וגם על הרגש)

(יח) אמר השכל - מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי.
ואמנם, מחק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש - לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה.
ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר.
ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה פרק א, הלכה ג), "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה": (= מי שמקבל אוכל מאדם אחר מתבייש להתבונן בפניו)