שאלה
שלום לכבוד הרב.
מידי פעם עולה בחדשות סוגיה כלשהי הקשורה במציאת קברי מתים שגוררת עימות עם החרדים. ידוע שהם מתנגדים בתוקף לכל נגיעה במתים. ברצוני לדעת בעצם, למה?
ארצנו מלאה בתי בקברות שהולכים ונסתמים. עוד דור לכל היותר, לא יהיה היכן לקבור. ידוע לי שההלכה מתירה פינוי קברים, מה גם שהתנ"ך מגדיר דבר זה כ"נאסף אל עמיו". גם חז"ל מתייחסים ל"יום ליקוט עצמות" כדבר שנהג בזמנם. אז בעצם, למה להתנגד לפינוי קברים, אם יובטח שהטיפול במתים יעשה בכבוד הראוי ולפי ההלכה?
למה לא להנהיג בישראל,לטובת צורכי החיים, מעין "ליקוט עצמות" בסגנון מודרני שיאפשר פינוי רבבות קברים עתיקים שאין להם דורש, וכך יפנה מקום לקברים חדשים? כמובן,הכל על דרישות ההלכה!
לדוגמא: מה רע אם ייקבע בחוק שמת שקבור נניח 70 שנה, ואף אחד מבניו ומנכדיו אינו נמצא בין החיים, עצמותיו יפונו? ניתן לבנות מבני בטון שבתוכם יאוחסנו עצמות המתים בקופסאות בצורה מכובדת, ובכל מבנה כזה ניתן יהיה להניח את עצמותיהם של עשרות אלפי מתים. את הקברים שפונו ניתן להסב לקברים של אחרים.
מה רע בכך?
שמוליק
תשובה
שלום וברכה
יש מאמר מסודר על הנושא בתחומין יח. אפשר לקרוא מעט על כך ב http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/1ACE83C7-6BCA-4F6A-9943-266393B9AE33/13294/7kvodhametheshin.doc
לעצם העניין,
מקום קבורתו של האדם הוא יסוד מאוד גדול בהלכה, ומכוח זה נקודת המוצא של הדיון הוא האיסור לפנות את מקום הקבורה.
ההלכה אכן התירה פינוי קברים לצורך הרבים. ברם, אין מדובר בהיתר אוטומטי שכל דבר מתיר אותו* לא זו בלבד, אלא שיש לזכור משמעויות רחבות יותר מאשר ההלכה הממוקדת, כמו ההיתר הגורף שיינתן לאומות העולם להעדיף אינטרסים מסחריים על פני שמירת בתי קברות יהודיים.
בשל עובדה זו יש ללכת בזהירות בשאלות מעין אלה. אכן נכון שצריכים לשבת על סוגיה זו, ולבחון את דרכה של ההלכה בין שני הקטבים האלה – חשיבות הקבר וצרכי הציבור – ולאור זה לקבוע כיצד לעשות. שינויים מסוימים כבר נעשו, כמו קבורה בקומות וכדו', וזו התקדמות בדרך הנכונה.
כל טוב