שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני לא יודעת אם ההגדרה "שאלה" מתאימה לנושא.
אנחנו נשואים כבר קרוב לשנתיים וחצי והרצון לילד מתחיל להיות ממשי. הבעיה היא שאני ממש מפחדת. אני לא יודעת איך להגדיר את הפחד הזה במילים אבל אני פשוט מפחדת שאני לא אצליח לתפקד ולתת את המקסימום לילד שלי. אני מסתכלת סביבי על גיסתי ועל אחותי שכבר אמהות ואני לא בטוחה שאוכל למל אאת התפקיד הזה. אני רואה אותן בהזדמנויות כאלה ואחרות ואני לא יודעת איך אוכל להתמודד באותן סיטואציות כמו שהן מתמודדות. זה פחד גדול וחשש שגורם לי לדחות את זה עוד ועוד. אני מאוד אוהבת ילדים ואני לא חלילה עצלנית אבל רק התחושה של האחריות וההחלטות.. כל זה נאמר מכאב מאוד גדול אשני חובה. בעלי מנסה מאוד לתמוך ולעודד אבל זה פשוט עצור. מתה מפחד.
יותר מאשמח לשמוע את דעתך ועצתך בנושא.
תודה, חג שמח ושבוע טוב.
תשובה
שלום
טוב שאת כותבת את אשר על ליבך, ´דאגה בלב איש, ישיחנה´.
הפחד הוא כח נפשי שד´ ברא בנו, כח חשוב מאד.
הפחד הוא תמרור הזהרה עבורנו שסכנה מתקרבת. לולי הפחד, לא היינו מאריכים ימים משום שקרבים היינו לסכנות ללא מורא מהן וללא זהירות.
המידה הראויה הנובעת ממידת הפחד היא מידת הזהירות. הפחד טוב רק אם הוא גורם לנו לחשוב פעמיים, לעורר ספק לקראת צעד מסוכן, ´אשרי אדם מפחד תמיד´.
אך פחד הגורם לנטרול השליטה העצמית, ללקיחת החירות שבאדם, כך שאינו יכול להכריע עבור חייו, זהו פחד לא בריא, ´פחדו חטאים בציון´.
לכן זכרי שמידת הפחד שלך היא דבר טוב ויקר, השומר עליך. אלא שכמו כל תכונה טובה, גם היא צריכה מידה וקצבה.
אל תתגברי על הפחד, אל תבקשי לנצח אותו, משום שהוא חלק מנפשך. שוחחי איתו, העמיקי בו ובמה שהוא מנסה לומר לך. הגיעי יחד עם הפחד למסקנה הברורה- יש בך את הכוחות האלוקיים הנדרשים לאמא לגדל את ילדיה, אך עליך באמת להזהר בצעדייך, להיות שקולה.
הודי לפחד על שהוא מזהיר אותך, וקבלי הכרעה של חירות תוך שלום עימו ולא במאבק.
אל תתדאגי, ד´ איתך וילווה את היותך אם בישראל.
אמותינו ונשותינו הקדושות האמיצות, המביאות ילדים לעולם תוך התמודדות עם גידול הילדים, הן הנכס החשוב ביותר לקב"ה בעולמו, הן ´בית יעקב´, בונות הבית הפנימי באומה.
ערכי רשימה ובה כתבי את כל פחדייך, וחשבי עליהן בנחת עם אישך, וקבלו הכרעה מודעת תוך כיבוד הפחד והבנת ערכו לעתיד.
חיזקי ואימצי