עץ הדעת

שלום

האכילה מעץ הדעת קרתה באנושות בצורה רחבה והיסטורית.
האנושות בראשיתה היתה תמימה וללא יצר רע חזק, לא היו מלחמות בעולם הפרימיטיבי, לא היתה בושה או צניעות, לא היה רצון או צורך לשלוט על האחר.
אך כאשר האדם גילה את עולם הרוח, כאשר הדעת נכנסה באנושות המתבגרת, החל האדם לדמיין מה יוכל להשיג אם ירצח, ינאף, יכה, יגזול. כח המדמה שלו רכב על כח החוש הפראי שלו, ויחד החריבו את האנושות והחלה התקופה של העולם המפותח יותר, החכם יותר אך המרושע יותר.
לפני הגעת החכמה, לא היתה משמעות שלילית למוות, שכן האדם חי את חייו תוך משמעות שלימה בהווה שלו, ללא צורך לייצר דברים. עצם מציאות האדם, היתה שיא משמעותו. אך כאשר החכמה הגיעה, האדם דימה ויצר את יצירותיו, וכאשר הזקין ומת הצטער על שלא הספיק את מה שדימה לעשות.
המוות כפי שמוכר לנו היום, הוא תוצאת הופעת הדעת, המובילה לחטא בהכרח.
אמנם, ד´ ידע והוביל את כל המציאות הזו, וחלילה לנו לחשוב שהנחש הוא יצור חיצוני לד´. האכילה מהעץ (הופעת הדעת בעולם) באה בצורה של נפילה בתחילתה, משום שהדעת ממסגרת את החיים להגדרות ומייצרת אופק שאינו קיים כעת. האדם רואה את האופק, רואה את מעמדו ומתייאש. הוא מבין שבאמת הוא אינו ד´, הוא אינו חי לעולם, הוא אינו שלם אלא משתלם.
ד´ ברא כך את עולמו לכתחילה, מאפיסה תרבותית מוחלטת, אשר אין בה רוע גלוי בשל חוסר האינטלגנציה שבה מחד, אך אין בה גם קודש גלוי מאותה סיבה. ד´ ציווה עלינו בתורתו שקדמה לעולם להפרות את המציאות השבורה, לתת בה משמעות של דעת עליונה, לברור את הטוב שבדעת מהשלילה שבה.
תפקידנו הוא לעכל את פרי עץ הדעת. לברור את הטוב שבו לפיתוח החיים וחיזוק הקודש, ולהשליך את הקליפה הדמיונית המביאה לחטא.
ריבוי הדעת הוא טוב, אך עיקר תפקידנו אינו ריבוי הידיעה אלא עומק ההזדהות עם המשמעות של המידע. במה אנו מאמינים? מהי המשמעות של המידע? אלו שאלות העיכול של פרי העץ. אוניברסיטה אינה תיקון החטא, אלא רכישת כלים לתיקונו. בישיבה ובמדרשה, בבניית משפחה ועבודת כפיים, שם מצויים החיים עצמם, שם נדרש האדם להכריע מהו התוכן של המידע שרכש. מהי המשמעות שלו.
הדברים ארוכים וחלקם סודיים, אך כיוון ששאלת כתבתי קצה חוט ממנו תוכלי לעיין בדברי רבותינו ולהשכיל על משמעות הבריאה.

כל טוב