ענווה ובטחון עצמי

שלום רב לשואלת.
השאלה שלך היא שאלה מאוד טובה, והבעת את הרגשות שלך כל כך טוב עד שאני יכול ממש לחוש את הכאב שלך.
תדעי לך שלשבור מידה רעה שהורגלנו אליה זה דבר מאוד קשה. תדעי לך, שיש יתרונות במה שהסביבה שלך שידרה לך שאת טובה ומצוינת, יש שנופלים לכל מיני דמיונות שהם פחות טובים מאחרים וזו בעיה לא פחות קשה. אך יש כמובן חסרונות ועליהם את כותבת לי. החסרון הגדול הוא שהתרגלת לקבל כבוד, ואת מרגישה שזה מצרך חיוני עבורך.
כשעובדים על מידה לא טובה, הכי חשוב לא להכנס ללחץ ולא להרגיש הרגשות ביקורת עצמית הרסנית. קחי את העניין יותר בקלות, תני לעצמך יותר זמן.
אם את רוצה באמת לשבור את המידה הזאת ולא ´לעבוד על עצמך´ שאת מאחורי זה, את צריכה ללמוד על מעלת הענווה, להתרגל לאט לאט במנהגי ענווה, ולשים לב להתקדמות שלך תוך שאת מקבלת את עצמך כפי מה שאת בינתיים.
אתן לך כמה המלצות שקראתי בספרים, את תבחרי כפי חוכמתך כפי מה שמתאים לך.
ה´מסילת ישרים´ בפרק כג´ כותב שתי דרכים:
א.רגילות- היינו "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". אנו אמונים על העיקרון שהרמב"ם ייסד לנו שכשרוצים לשבור מידה אחת צריך ללכת לקיצוניות השניה ואחר כך לחזור לדרך האמצע. ה´מסילת ישרים´ ממליץ לעשות כל מיני מעשים שיגרמו באופן חיצוני ענווה ומתוך כך יחדרו לאדם וכך ישתנו מידותיו. בין השאר הוא ממליץ ללבוש בגדים צנועים (ולא מפוארים), לא להיות תמיד במרכז העניינים אלא לפעמים להיות ב´סוף החברה´.
ב.התבוננות- ´דע מאין באת מטיפה סרוחה´, וכו´ עייני שם שמביא כל מיני מדרשים וגמרות שמבטלות את הגאווה בדרך שיכלית.
בעל חובות הלבבות בפרק שביעי מביא שצריך לעבוד על זה שלא משנה לנו אם ישבחו אותנו או יגנו אותנו. בדרך הענווה צריך להפנים שכל הכוחות שלנו הם מה´. צריך לשאוף שלא להיות דואגים ל´מה יחשבו עלי´, וכך ממילא אדם מגיע לענווה.
העיקר שלא תהיי בלחץ, חביב בעיני ה´ שאת עובדת ומתקדמת, ומה גם שלא מועילה עבודה בלחץ. מצד אחד אל תוותרי לעצמך ותמשיכי לחקור ולהעמיק בנושא, אך מצד שני- בנחת.
אני מקווה שסייעתי,
ליעד.