על תיבת נח, איסלאם, דת עולמית, צניעות, וטומאה

שלום וברכה

א. ישוב הסיפור ההיסטורי עם התורה: נושא זה נידון אין ספור פעמים, והוצעו לו אפשרויות רבות. בזמן הקרוב עתיד לצאת ספרו החדש של הרב עמית קולא, שחלק נכבד ממנו מדבר בנושא זה. הוא לא עוסק בתשובות שניתנו לשאלה זו בלבד, אלא גם מציע דרך התמודדות נוספות, שעיקרה עשיית "דיאטה" לחלק גדול של ההנחות שעליהן הדיון בשאלות אלו מבוסס – הן בחינה מחודשת של הטענות המדעיות, והן בחינה מחודשת של השאלה מה בדיוק התורה אומרת, ועד כמה אנו מתייחסים לסיפורי הבריאה כסיפורים היסטוריים. אני מציע כי תקרא את הדברים שם, ותקבל מבט מחודש על האפשרויות הטמונות בנושאים אלה.
ב. הדמיון בין האיסלם לבין היהדות הוא גדול מאוד. הסיבה לכך היא העובדה שהאיסלם צמח ביסודו של דבר מהיהדות. מדוע אפוא לא ללכת למקור ?
ג. יש ביהדות שתי מגמות סותרות. מגמה אחת היא של התבדלות, והבחנה חדה מאוד בין ישראל והעמים. מגמה שני היא מגמה של הכללה, למן פרשת הבריאה המדגישה כי כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים, דרך מקומות רבים בתורה, ועד חזון אחרית הימים בו "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים". אנו עסוקים שנים רבות בהפרדה, בשל החשיבות שאנו מייחסים לעצם שמירת קיומנו והפחד מפני התבוללות או השמדה ח"ו, ובשל כך שנים רבות כבר איננו עוסקים בבשורה שאנו מבקשים להפיץ. בעבר תרמנו לעולם את האמונה באל אחד; את השבת וכדו', ואני חושב שאתה צודק ושהגיע הזמן לדון גם בבשורה הכלל עולמית שלנו, ולהפיץ אותה. כתבתי על כך לא מעט, ואני מצרף בסוף את הדברים (ראה http://www.ypt.co.il/show.asp?id=21444).
ד. החברה הנודיסטית: ההנחה שנמצאת בטענה שלך היא שהצניעות עיקרה הימנעות מפריצות, לאמור: היא פעולה פאסיבית שנועדה למנוע נפילה בגבולות הפריצות. אולם לא זו מהותה העיקרית של הקדושה. הקדושה היא פעולה אקטיבית של הליכה לאחור, ופינוי חלל פנימי כדי שלתוך המקום ממנו פסענו לאחור והשלנו נעלינו מעל רגלינו – תיכנסנה מהויות אחרות של הקיום. כניסת האלוקות לחלל עולמנו מחייבת את אותה פרישה ופינוי חלל. כתבתי על כך בפרק "צלם אלוקים הנסוג" בספרי "בצלמו", ושם הארכתי בדבר זה.
ה. בשורשו – עולם הטומאה והטהרה אינו עולם שניתן לתרגם לשכל האנושי. זהו עולם שכולו אלוקי. ההוכחה לכך היא העובדה שעל אף שהאבות קיימו היבטים רבים מאוד של התורה, מכוח המפגש שלהם עם המציאות ועם האלוקים, לא כתוב ואפילו ברמז כי הם קיימו דבר מה הקשור לטומאה וטהרה, כיוון שזה עדיין לא ניתן. במשך הדורות נעשו ניסיונות לתרגם את מה שניתן לתרגום שכלי. נראה לי כי הדבר המדבר ביותר אלינו הוא דברי ריה"ל בספר הכוזרי, שראה בענייני הטומאה והטהרה חלק ממאבקה של התורה במוות, וחובת ההרחקה מכל דבר הקשור בו. זהו הסבר נפלא שכדאי ללומדו (ראה ספר הכוזרי, מאמר שני, ס).
כל טוב

השאלות הללו מציקות לי זמן רב, אודה מאד לתשובה..

תודה מראש.