על סף דמעות

אוקי.
אז מאיפה להתחיל?
אולי מזה שאם היית יודעת כמה אנשים מרגישים וחווים את מה שאת עוברת
עכשיו, היית מרגישה הקלה כלשהיא, כי כן, יש משהו מנחם בזה שאת יודעת שאת
לא עוברת את זה לבד.
מפחיד כאן במערה, בבור הזה ללא תחתית, אבל תסכימי איתי שברגע שאת שומעת
בבור עוד קולות של אנשים זה כבר נהיה פחות מפחיד ויותר סמפטי.
זה אומר שכבר אין בו נחשים ועקרבים אלא עוד אנשים, ממש כמוך.
לא רוצה לקרוא לזה קבוצת תמיכה כי יש לזה אסוסיאציות של איזה קבוצה של
אלכוהוליסטים אנונימיים ואת כזה נמצאת במרכז ובסוף כולם אומרים לך כמה
שהם אוהבים אותך, אבל בעיקרון נראה לי שאת לא מדיימנת עוד כמה אנשים
איכותיים יש ממש כמוך בעניין הזה.
אז אולי במקום שתפחדי מהמחשבה שתעזבי את הבית, תתחילי לחשוב עליה בחיוב.
תהיי עם בנות שמכירות בדיוק כמוך את המצב, תכירי אנשים חדשים, תגדילי
ותחדשי את המעגל החברתי שלך ותביני שזה לא שיש חיים אחרי גיל שלושים, אלא
הם אפילו יכולים להיות יופי של חיים במסגרת מציאות הבדיעבד הזו שהקב"ה
רוצה שתתנסי בה ולא בכדי.
דבר שני שגם מאוד כדאי לך לעשות, זה לשנות את תפיסת העולם שלך לגבי
הדייטים שלא הולכים.
אין מושג כזה, אין חיה כזו, קשר שלא הלך וזה מתייחס בעיקר לקשרים הרצינים.
את כל הזמן הולכת לקראת החלום שלך, כל הזמן פוסעת קדימה וכל הבחורים שאת
עוברת בדרך פשוט מקדמים אותך.
לא שרפת שום זמן, לא בזבזת כלום וגם תנסי לא להגדיר לך את המצב כטרואמה, כי
בסוף כמו שאת רואה את גם תאמיני לעצמך.
כל קשר את רק מתקדמת באחד.
עכשיו, את יכולה לחשוב שמדובר במשפטים לעוסים, קיצ'ים כאלו וחאלס, כמה
אפשר לשמוע או להגיד את זה, אבל לא תאמיני איזה הבדל יש בין כל החכמים
בלילה שכבר אין להם ראש לשמוע כלום מלבד קול היאוש שלהם לבין אלו שבאמת
מאמינים במה שהם אומרים.
אז נכון שגיל שלושים קצת מלחיץ ויש שעון שדופק וכו', אבל יודעת כמה
סיפורים שמעתי רק בתקופה האחרונה על בנות בדיוק כמוך שהתארסו בגילאי
שלושים ו...והולכות לקים בית מאושר עם ילדים בדיוק כמו לכל החברות האחרות
שלהם שחובקות ילדים בני שמונה ועשר.
רק מה, אותם בנות שמתארסות בגילאים האלו לוקחות איתם לקשר הזה, לבית הזה,
גם את כל המטען המיוחד הזה, של הביחד עם הקב"ה.
זה לא אומר שבת שהתחתנה ישר אחרי האולפנה לא יכולה להעריך את מה שיש לה,
אבל זה כן אומר שבת שעברה משהו בחיים, מביאה איתה ערך מוסף שיש רק לה.
גם בן אדם שזוכה בלוטו יכול להעריך את הכסף, בדרך כלל מי שעבד קשה בשבילו
מעריך אותו יותר.
חוצמזה אני מניח שאת מסתכלת סביבך ורואה ילדות שהיו יכולות להיות האחיות
הקטנות שלך מתעטרות בבנדנות וכיסויי ראש והלב שלך נצבט.
זה אומר כמה דברים:
קודם כל שהראיה שלך ברוך ה' בסדר גמור, גם הלב. ושכל המתנות הכל כך
פשוטות האלו שהקב"ה הביא לך מתפקדות כמו שצריך עד שיש לך זמן להסתכל
מסביב ולהתבאס.
אז נכון שזה מובן מאליו שהכול דופק כמו שעון ואנחנו מודים לקב"ה בלה בלה
ונכון שהקב"ה גם הביא לך חתימה מקורית בכתב ידו עם כמה עותקים שהכול
ימשיך להיות בסדר, אבל בכל אופן, קחי את זה סתם ככה, בקטנה בתור נקודה
למחשבה.
אין גם עניין סתם להתחתן את יודעת. ברור שאת בונה על חיים מאושרים, אבל
תתפלאי כמה סייעתא דשמייא וים של זכויות זוג צריך בשביל שגם שהיום שאחרי
החתונה ימשיך להיות מתוק כמו החלום בהתחלה.
לא חסר מקרים ודוגמאות.
אז מה העניין? מה נראה לך?
ששכחו אותך? שלא רואים כמה שאת רוצה?
או שזה פשוט כל כך קשה ומחפרן שאת מרגישה שדי כבר?
מרגישה שדי כבר וכבר אין לך כוח?
אחלה. הם עובדים על זה. מה מוטל עלייך?
לנסות ולחפש את השמחה בכוח. לחפש את ההתחדשות לא פחות מהחיפוש אחרי החלק
החסר שלך ושיגיע הבעיתו והזמן, תראי שכבר הבת קול תחכה לך בטלפון על
ממתינה ולא תעזוב אותך עד שתקבלי.
אל תחפרי יותר מידי על הקשר שנעלם. ברור שזה קשה, ברור שאנחנו רק אנשים,
אבל ברור גם שאת רק צריכה לעשות את ההשתדלות שלך ולאט לאט תראי שזה נהיה
יותר קל.
ההצעות לא באות אלייך?
אוקי. בואי את אליהן. אין מה לעשות, כנראה שזה חלק מההשתדלות שרוצים שתעברי.
מעגל חברים יותר גדול, אתרי שידוכין, פורומים למיניהם, הדבר האחרון שחסר
היום בשוק זה רווקים.
ואת צריכה רק אחד.
אל תוליכי את עצמך שולל אחר הקול המאייש הזה שאומר לך:
תראי עוד כמה בנות יש שלא התחתנו וכלום לא זז...
שטויות!
הכול השגחה פרטית וכל בת ובת לגופה וגם מה לעשות, לא תמיד בשמיים אשמים.
זה ממש לא אומר שהבת לא רוצה להתחתן, אבל יכול להיות שלפעמים עם התנהלות
נכונה מצד ההשתדלות דברים היו זזים מהר יותר.
אז תתחילי לחשוב איך את משנה משהו בחיים, מזיזה דברים, זה לא אומר כמובן
שאת צריכה לעזוב את הדירה של ההורים שלך, מה שעושה לך יותר טוב ויותר שקט
ושלווה, לכי על זה ובסוף בסוף אחרי שכבר תהיי שם, תדעי שלא סתם עברת את
השלב של ה'אמונתך בלילות'. הכול היה שווה בשביל להגיע ללהגיד בבוקר חסדך!
הסרט הזה כבר כתוב מראש ובהתחשב בבמאי, הסוף הולך להיות מתוק מתמיד.

רק טוב, כל הישועות ושבת שלום