על אמונה ושמירת שבת

בע"ה

לשואלת היקרה שלום וברכה,
אפתח ואומר שאינני רב.. אף לא רבנית. סך הכל חברה מקשיבה ששמחה לנסות וללבן איתך יחד את הסוגיות היפות והחשובות שהעלית.

לעניין שאלתך על השבת,
אכן- הקב"ה לא "התעייף". הוא לא נח לעולם ("הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"), גם בשבת אין הוא עוזב את הארץ והוא ממשיך להפיח בנו נשמת חיים בכל רגע נתון.
עם זאת, בהיותנו בני-אנוש מוגבלים ומצומצמים, מבין בגדלותו בורא עולם שללא יום מנוחה שכזה, העולם יקרוס. הגדיל הקב"ה האינסופי את כוחו ולימ ד אותנו מנוחה מה היא! אין דבר זה בגדר "חולשה", כי אם יש לתפוס אותו כחוזק! כגדולה. אם לא היה בורא ה´ מנוחה בעולם, הייתה מצטיירת בעינינו תופעה זו כמשהו רע. לאחר שעמל האדם שישה ימים על לחמו ופרנסתו, מצווה הוא לשבות. לחדול. להתבטל, להתחבר למי שבראו...
וזה סוד השבת- כוח האחדות! "רזא דשבת" אנו אומרים בכל ערב שבת לפני מעריב בתפילה- מהו הרז הזה? "כגוונא דאינון מתייחדין"- אנו מתייחדים ומתאחדים עם בוראנו. עם צור יצרנו. ידע הקב"ה שבעולם כזה פעלתני ועמוס (ובמיוחד בדור הזה ניתן לראות זאת בבירור..) יש כל כך הרבה פירודים, שום דבר לא באחדותו! אין ריכוז, הכל מפוזר כל כך. אנחנו מדברים בפלאפון ותוך כדי קוראים עיתון, אוכלים מול הטלויזיה, גולשים באינטרנט ושומעים מוזיקה. אין שום ריכוז! ובטח ובטח שלא מספיק חושבים על הקב"ה. בא יום אחד בשבוע ומחייב אותנו להתנתק, מכל ההוויה החיצונית לנו כל כך, המתעתעת הזו. מחייב אותנו להודות ש"אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (מתפילת המנחה של שבת) אנו לפתע מקשיבים לעצמנו! לבני משפחתנו, יושבים מולם בריכוז, בשלווה, בניחותא. לא ממהרים לשום מקום. לא צריכים להספיק כלום. פשוט נמצאים. חווים, בלב ההוויה.
"וקראת לשבת עונג- בקדוש ה´ מכובד". השבת מענגת את הנשמה שלנו שזוכה פעם בשבוע לחזור לשורשה, לחוש מעין עולם הבא, מעט מתיקות וטוהר שיש בנו פנימה. ושמו של ה´ מתכבד על ידי כך! ועל כן השבת היא אכן יום מנוחה. מנוחה מהמירוץ, מנוחה מההבלים, מנוחה מהמחיצות שמבדילות אותנו מהמהות הפנימית שלנו. מנשמתנו שרוצה רק טוב במהותה. רק ה´!

ומתוך כך אני יוצאת לשאלתך בעניין לימוד מילות פסיכומטרי- האם דבר זה גורם לך עונג שבת? או שמא מייגע אותך? מסב לך אושר? מקרב אותך לעצמך ולבורא עולם?
אם תשובתך היא כן- אז וודאי, למה לא? ואם תשובתך היא לא.. הייתי מציעה לך לחשוב על זה לעומק (:
ובכל אופן להלכה לי ידוע שאין עם זה בעיה של ממש (בניגוד ללימוד מקצועות שהם חול ממש, השפה העברית היא קדושה מעצמה), אולם אינני פוסקת...

לענין שאלתך על אמונה,
הייתי ממליצה לך דבר ראשון לעיין בעוד שאלות באתר בנושא הזה. יש מגוון ענק אם תפתחי את קטגוריית "אמונה". קטונתי, באמת. וכמו כן אמליץ לך לקרוא ספרים העוסקים בנושא- לפי נטיית ליבך. לי אישית עזר מאוד לחיזוק האמונה ספרו של הרב ארוש נ"י, "בגן האמונה". אפשר גם כמובן ספרים יותר שכליים ומדעיים כמו "אחת שאלתי", "באהבה ובאמונה" הרב אבינר, "דע מה שתשיב לעצמך" הרב זאב קרוב. ועוד רבים וטובים נכתבו על כך. אם באמת חשוב לך לענות לעצמך- זה לא ברגל אחת.
איך תדעי אם אמונתך היא אמיתית ולא סתם- רק את יכולה להשיב על כך. האם את מרגישה בטוחה מספיק באמונתך? האם היא חשובה לך? האם יהיה לך מה להשיב כאשר יתקפו אותך וירצו לשלול ממך את האמונה?

אנסה על קצה המזלג לגעת בנקודות שיכולות לעוררך מעט.
כאשר אנו אומרים בכל בוקר עם הרגע בו אנו פותחים את עינינו- "מודה אני לפני מלך חיים וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"- זהו הרגע בו אנו מאשרים את קיומו, מאשרים את אמותנו. רגע מכונן בו אנו מבינים שלולא הוא- לא היינו קמים הבוקר! ונשומים, והולכים ושמחים ומדברים. לולא הוא חיינו היו אבדון. וזה נקרא אמונה!! וזו מצווה ענקית להאמין שה´ הוא המנהיג של העולם הזה. וזה דורש אימון, אבל זה כ"כ טבעי לנו להאמין. לתלות את עצמנו בכח עליון.
ושוב אומר לך שאם את רוצה תשובות אמיתיות עליך לעמול ולחפש...

ודבר אחרון חביב- "הבא להיטהר מסייעין אותו" נאמר בגמרא. מי שרוצא תשובות, מעוניין לחוות גילוי אלוקות, להאמין ולראות ישועת ה´, חייב לעשות צעד קטן מצידו. להתפלל בכוונה, לדבר אל ה´ ולבקש ממנו שיחזק בנו את ההבנה והאמונה שמציאותו ונוכחותו. והוא כבר יפתח ליבך לאהבתו ויראתו! אמן כן יהיה רצון.

שתזכי לשמוע את התשובות הנכונות עבורך!
אשמח להמשיך התכתבות זו ולהשיב לך גם במייל שלי-
inbalush.w@gmail.com

בברכה,
ענבל