שאלה
שלום כבוד הרב בן אליהו.
אני נערה בת 19..ולפני כעשרה חודשים,פוניתי מביתי בגוש קטיף לאחר 18 שנות מגורים.כשבועיים לאחר הפינוי התחלתי את השירות הלאומי בבי"ח במחלקה קטנה וחמה של חולי סרטן סופניים.הקשר ביני ובין החולים היה הדוק ביותר ותחושת המיצוי והסיפוק שלי משירותי למדינה ולאדם בכלל,היה מעל ומעבר.החולים טורחים להזכיר לי שוב ושוב עד כמה אני נשמה גדולה ומה שאני עושה זהו חסד של אמת.אני חשה תחושה של מיצוי עצמי לגמרי..לפני כשישה חודשים נתגלה בגופו של אבי סרטן אגרסיבי והוא נמצא בטיפולים אינטנסיביים..אך ברוך ה' לפי התוצאות אנו על הדרך הנכונה.בסביבות פורים הרגשתי שאני הולכת להשתגע...הארעיות שהמשפחה שלי נמצאת בה..מצבו של אבי..החולים במחלקה..בדיוק גם ניגשתי לפסיכומטרי..חשוב מאד להזכיר,שלפני כשנתיים גילו שיש לי התקפי חרדה..שמופיעים בצורת סחרחורות שאני תמיד חשבתי שהן פיזיות.באותה תקופה שהיתי בבית כחודשיים עד שחזרתי לעצמי (בערך)ושבתי ללימודיי בתיכון.חשוב לי לציין שהסחרחורות האלו קיימות מגיל צעיר..אך חייתי חיים נורמליים לגמרי עד לפני שנתיים שהיה לי התקף חרדה (לדברי הפסיכולוגיים..) עברו שנתיים ,עברתי את הפינוי.עברתי את גילוי הסרטן של אבי,ואת המחלקה..לפני כחודשיים חברה שלי סיפרה לי שהיא שאלה את דודתה שמתעסקת בכוכבים וחיזוי עתידות לגביי.אני רתחתי..שכן אני ממש נגד מזלות למרות שהם קיימים לדעתי אך ישראל מעל המזל..כמו הסיפור של בתו של רבי עקיבא.היא אמרה לי שדודתה אמרה ש:"מאז שנולדתי אינני מאושרת..החיים שלי דפוקים..שאינני בוטחת באיש בגלל שנפגעתי מאד ממישהו כשהייתי קטנה.."ועוד כל מיני דברים.(וואו,השאלה שלי ארוכה..)..לקחתי את מה שהיא אמרה ממש קשה..ובלילה לאחר מכן לא הצלחתי להרדם עד שקמתי באמצע הלילה והתחלתי לקרוא תהילים..ולומר קריאת שמע בכוונה גדולה..לאחר מכן ישנתי טוב..אך היה לי מאד קשה עם הסיפור הזה.כי התחלתי לחשוב..ואני באמת מרגישה שמאז שנולדתי.. היו הרבה מקרים שלא טוב לי.תמיד הרגשתי לעיתים עצבות פנימית כזאת שאין לה הסבר..וקרו לי כמה מקרים מוזרים שאינני יודעת איך להסבירם.מעין אינטואיציות לגבי דברים שהסתברו כנכונות..וקרה לי מקרה שחלמתי חלום שהתברר אחר כך כנכון..כל זה גרם לי לחוש..לא נורמלית.חולת נפש.לפני חודש שוב היה לי התקף חרדה..והוריי ניסו לטפל בי בכל הדרכים.פסיכולוג,רפואה קונבנציונלית,ר
תשובה
שלום רב.
חזקי ואמצי.!!~
אשמח להקדיש לך את כל הזמן שיש בעולם....אני חושב שאנו החיים בעורף צרכים להחזיק אצבעות ולהוקיר תודה לאנשי הגוש המגורשים......
אנו צרכים להכות על חטא ...שלא נחלצנו כאיש אחד לעזור באמת לאחנו הנצורים הנצרים ומעבר למחסום כסופים....
הגם שבדיוק לפני שנה עברתי לגור עם משפחתי בגוש.
עדיין אני מסתובב עם רגשות תיסכול....
אני מודע למצב הנפשי הכללי של רבות מהמשפחות.
אין ספק שאנו נצתרך לתת כתף ולעזור בכל מה שנדרש
בברכה