שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שמואל אליהו הי"ו.
תודה לרב על תשובתו, ובמחילה, אבקשנו שיבאר מעט יותר, שכן אנוכי הדל חוששני שלא ירדתי לעומקם של הדברים.
כתב לי הרב:
"הוא הראה לי רמב"ם שמשמעתו הוא כי הצער על החטא כנראה ירדוף אותו עד שכל ה"הנאות" שהיו לו בחטא ימחקו עד תום".
הוא סיפר לי שהגיע למסקנה זו כיון שהחיטוי בא לו במקום שבו היה הפגם. סוף סוף תמיד מנקים במקום הפצע. ואנחנו לא נדע מתי הפצע הזה מתרפא?
ממנו למדתי שאדם מכיר בחשיבות הכאב הגדול רק אחרי שהוא עבר אותו. אני בטוח שיבוא יום, והוא לא רחוק,
גם אתה תאמר "אודך ה' כי אנפת בי תשוב ידך ותרחמני" . "
אודה במאד-מאד לרב אם יואיל לבאר שוב העניין, דבר דבור על אופניו,
החל בדברי הרמב"ם (על ה"הנאה" שבחטא), וכלה בניקיון במקום הפצע ("ואנחנו לא נדע מתי הוא מתרפא?") - שאת עניין זה אנוכי הדל לא השכלתי להבין.
במחילה ובתודה עצומה.
תשובה
בס"ד
אני מצטער שעבר זמן רב מאז ששאלת ועד שעניתי על התשובה אבל אני לא אומר לך כאן הרבה חידושים. אחרי שתקרא את התשובה תוכל למצוא את כל הדברים בתוכך.
אין מדובר כאן בהסברים מורכבים של דברי "גאונים ראשונים" אלא בהבנה פשוטה שכל חטא אינו איזה פגם שנעשה בעולמות עליונים - מדובר בפגם שנעשה באדם עצמו, במעט התבוננות עצמית הוא יכול להרגיש אותו בעצמו.
ה"הנאה" שהביאה אותו אל החטא היא יסוד הקלקול. שהרי הנאה נועדה לכוון את האדם אל הטוב והמועיל והמחיה והבונה והוא השתמש בה לשם עצמה.
עשה את הכלי למטרה.
הוא הביא על ידי ההנאה קלקול לעצמו או לאחרים. לאלוקים או לעולם.
לכן התיקון הוא מחיקת עקבות ההנאה שהביאה אותו אל החטא.
שים לב!! לא מדובר כאן בסיגוף, מדובר כאן במחיקת הרגש שהביא אותו אל השלילי.
הנאה אינה דבר רע. אבל היא עלולה להביא אדם לדבר רע מאוד. העובדה שהוא היה שבוי בידי ההנאה גרמה לו את החטא. ולכן הוא צריך להתנתק ממנה.
** מי שזוכה לשלוט על הנטיה להשיג הנאה - יכול להנות בעולם הזה בלי חשש. "וקראת לשבת עונג"
** מי שלא זוכה לשלוט על הנטיה להשיג הנאה - הופך לו ה"ענג" ל"נגע".
** ** **
קרא וראה את הזוועה של האנשים ה"ענוגים" בספר דברים פרק כח - נד:
"הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר: מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ: הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ: וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ"
דווקא הענוגים והענוגות עושים את כל הרע והחייתי הזה. ראה מה עושה נטיה שלילית של רדיפה אחרי תענוגות, רגשות חייתים, עינוגי בשרים.
ה"כאב" - מתקן את הנטיה שלילית של הענג.
בהצלחה