שאלה
בכיתה למדנו את פרק "תפילת השחר" פרק רביעי דף 52 במסכת ברכות.
השאלה שלי זה שבגמרא הקודמת הוכיחו שזה עד ולא עד בכלל ועכשיו מןכיחים שזה עד ועד בכלל.
מה הפיתרון לקושיא הזו???
תשובה
לא הבנתי את הקושיה. הגמרא מבררת האם ר' יהודה התכוון לעד בכלל או שלא בכלל. ומהמשנה הראשונה 'ר' יהודה אומר עד פלג המנחה' מוכח שעד ולא עד בכלל, כיוון שעם כוותנו לכלול את פלג המנחה אין מחלוקת בינו לבין רבנן* ולעומת זאת בהמשך המשנה 'ר' יהודה אומר עד שבע שעות' מוכרחים לומר שעד ועד בכלל שכן יש דיון במציאות שהיו לפניו שתי תפילות - מוסף ומנחה, והרי תפילת מנחה מתחילה רק בשעה השביעית - ולפיכך מוסף ומנחה כאחת מתאפשרות רק אם ניתן להתפלל מוסף בשעה שביעית. ואם כן מוכח שלר"י עד ועד בכלל.
ובעקבות כך מסיקה הגמרא שאכן 'עד ועד בכלל', ואת המשנה הראשונה מפרשת כעוסקת בפלג מנחה הראשונה (המכונה 'מנחה גדולה') - שר"י אומר עד פלג המנחה הראשונה כולל.
בקצרה: אין כאן סתירה בין גמרות אלא המשך של תהליך עיוני רציף הבוחן את שאלת 'עד בכלל' לאור שתי משניות מהפרק.
מקווה שיישבתי את דעתך.
עקיבא