עברתי כמה דברים בחיים ומאז אני לא מרגישה את אלוקים, מה לעשות?

אין ספק שאחד מהחוויות היותר מפחידות שיכולות לקרוא לנו, היא המחשבה הזו,
הקול החלש הזה שלוחש לנו:
"רגע, ואם באמת אין אלוקים והכול זה סתם שטויות?"
בדרך כלל ועל פי רוב אנחנו בכלל לא חושבים על הדברים האלו, כי כאלו אנחנו.
עושים דברים על אוטומט.
כולם שומרים שבת ואוכלים כשר אז גם אנחנו.
כל החברים והחברות שלנו הולכים לתנועת נוער, אז גם אנחנו הולכים
אין הרבה אנשים שבאמת מסוגלים לעצור רגע, לקחת פסק זמן ולצאת ולו לשניה
אחת מחוץ לכל החממה הבועתית הזו ולחשוב:
ומי אמר לי שכל זה באמת נכון?
שיש אלוקים ושאנחנו באמת העם הנבחר וכו..?
ואז מה שקורה, שהחיים מזמנים לנו מצבים שוברי שיגרה, טרומאטים, שמוציאים
אותנו מהאיזון היומיומי המרדים הזה.
נסיעה לפולין היא חוויה אחת כזו, מוות של אנשים קרובים היא עוד חוויה
כזו, צירוף של שני הדברים ביחד זה בכלל מתכון בטוח להוצאה מאיזון ואז אנחנו מתחילים לשאול ולחשוב אודות חיים ומוות, עולם הבא ועונש וברוכה הבאה לעולם המחשבות.
אז קודם כל תרגישי עם זה בנוח.
זה טבעי, לגיטימי וכמעט אין בת או בן שפויים בדעתם שלא חושבים על זה ומבררים את זה
ושבחיים לא יצא מצב שיש לך בלב שאלה או משהו לא ברור ואת לא מוציאה את זה
החוצה כי לא נעים וכו'..
במקרה שלך עד כמה שהבנתי, כל העניין קצת הסתבך בעיקר מהשכל:
קצת קשה להרגיש קרובה למישהו שאת לא סגורה במאה אחוז שהוא בכלל קיים
את עומדת בתפילה, רוצה לשפוך ת'לב שלך, אבל אז חושבת:
לשפוך ת'לב בפני מי? לפני סימן שאלה? ואם אני שופכת את הלב
ומלמלמת כמו מטומטמת לפני דבר שבכלל לא קיים?
לכן הייתי מציע לך קודם כל להתחיל מהבניין האמוני שלך.
תפרקי הכול. מה שלמדת וספגת בישוב הדתי שלך זה אחלה ויופי, אבל כנראה שאת
צריכה משהו מעבר, בטח לנוכח החוויות שעברת.
תתחילי מההתחלה, מי אמר שיש בכלל אלוקים? מי אמר שהוא בכלל מקשיב לנו?
שאלות יסודיות באמונה.
אחרי שתקבלי את התשובות, מבטיח לך שגם הלב שלך יפשיר.
יש לו סיבה. מישהו באמת מקשיב ומחכה לו.
את לא יכולה להרגיש שיש אלוקים לפני שאת יודעת שיש אלוקים
זו בדיוק הסיבה שכתוב: "וידעת היום והשבות אל לבבך"
קודם תדעי שהוא קיים, אחר כך תשיבי ללב שלך, תראי איך הרגשות שלך מתחילים לפעול
איך שאת לאט לאט מתחיל גם להרגיש אותו.
תזכרי שעדיין לא מצאנו את הכפתור הזה שאפשר ללחוץ עליו וישר אנחנו מתחילים
לבכות מרוב כיסופים לשכינה, אבל אם תעשי את הצעד שלך, את הדקירה הקטנה אבל האמיתית הזו בערפל הזה שעוטף אותך, תראי איך שזה רק עניין של זמן עד שגם תרגישי איך שהלב שלך נכנס למשחק.

חג שמח!

אבינועם
avinoam811@gmail.com