עברתי אולפנא ודוקא ירדה לי האמונה

שלום גם לך.
לגמרי מתסכל להיות בטוחה באלף אחוז במשהו ובסוף לגלות שצדק מי שאמר שלא כל הנוצץ זהב הוא...
אבל לי לא מרגיש נכון להישאב לפינת התסכול היומית,
מה גם בואי נתחיל מזה ש´אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ´.
ומן הסתם הפעלת יותר מסתם שיקול דעת אם לעבור לאולפנא אחרת,
וגם כשהחלטת כבר שכן לא עשית אן-דן-דינו באתר סטנדר על רשימת האולפנות,
ולאן שיצא הלכת, בדקת וסגרת.
אלא חשבת וביררת לאן לעבור, ועכשיו את שם.
יש משפט שבטח יצא לך לשמוע כבר מתישהו שאומר שכל ההתחלות קשות,
הגאון מוילנא היה מוסיף על הקלישאה הידועה ואומר:
´כל ההתחלות קשות ואם זה לא קשה בהתחלה - ספק אם זו התחלה´...
מבינה מה רץ פה? זה לא שברגע שמדובר בהתחלה, אז יש מצב שתיתקלי בקושי,
אלא שהקושי הוא בילט-אין בהתחלה, ואם זה לא ככה אז יש מצב לדאגה מסוימת,
כי אולי בעצם לא מתחיל פה שום דבר?!

קחי רגע דף ועט, תציירי ציור של ילדה, עכשיו בקצה השני תציירי את הבית שלה, אליו היא רוצה להגיע.
וברווח ביניהם תציירי את הדרך, אבל לא בתור קו ישר אלא דרך מפותלת של עמקים וגבעות.
ידידתנו בדרך הביתה, והיא במרחק של 4 ק"מ מהבית,
בדיוק היא נמצאת על הר ורואה את הבית שלה,
כמובן שהיא מתרגשת וממשיכה בהליכה מהירה,
אחרי כמה זמן, היא מוצאת את עצמה הולכת, הולכת, הולכת והולכת, ועוד הולכת,
חם לה עייף לה, צמא לה,
והכי מבאס זה שאפילו את הבית שלה היא לא רואה,
אפשר לומר שהיא כבר מתייאשת שאולי לעולם היא לא תגיע אליו.
אז מה, היא באמת כל כך רחוקה מהבית?
מסתבר שלא, היא נמצאת במרחק קילומטר ממנו, הרבה יותר קרוב ממקודם,
אבל עכשיו היא פשוט הולכת בעמק שממנו אי אפשר לראות את המטרה.
יש פעמים שאנחנו קרובים למטרה, וזה שלרגע או לכמה רגעים לא רואים אותה כי קצת שקענו,
ואנחנו באיזה סוג של דאון, ממש לא אומר שהתרחקנו או שאנחנו לא בכיוון.

אז מה את אמורה לעשות?
בואי נאמר שאם שלחת לנו את השאלה הזו, זה כבר אומר שאת בכיוון הנכון,
את מודעת למצב שבו את נמצאת, ויותר מזה, יש לך גם רצון להתקדם.
לפני שנדבר מה אפשר לעשות, בואי עוד כמה מילים על ההתייחסות למצב הזה:
הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו מסביר
´שלא למזכרת אנו חוגגים את המועדים, אלא חוזרים אנו בהם לתוכנם המקורי –
לאותה קדושת הזמן שנשפעת גם עכשיו כבעת ההיא.
אמר מו"ר זצ"ל (הרב צבי הירש ברוידא זצ"ל מקלם)
כי לא הזמן עובר על האדם, אלא האדם נוסע בתוך הזמן´.
אוטוטו אנחנו בפסח, אז חוץ מלהריח את האקונומיקה,
ניזכר רגע למה אנחנו בכלל חוגגים את החג הזה.
נכון שבגלל שיצאנו ממצרים,
אבל סתם לידע כללי בני ישראל כשהם יצאו ממצרים הם לא ממש היו צדיקי עליון,
אם נדייק, הם היו בקצה השני של הסקאלה, שקועים עמוק במ"ט שערי טומאה.
ולא להאמין, לא עובר הרבה זמן, והופ הם ואנחנו במתן תורה...
איך הדברים האלה מסתדרים ביחד?!
אז ב"ה את רחוקה מלהיות במ"ט שערי טומאה,
אבל נתייחס לעקרון, כי כאמור עוד שבוע וחצי-שבועיים אנחנו אלה שיוצאים ממצרים,
ואותם כוחות קדושה שעמדו לאבותינו נמצאים גם אצלנו.
לכן, תאמיני בתהליך, שגם ממקום לא טוב אפשר לצמוח ולהגיע לרמות של קדושה.

אז מה עוד אפשר לעשות (אחרי ששמת את הדיסק הנ"ל בלופ בראש)?
תנסי למצוא ספר ללמוד ממנו קטע קטן בכל יום,
תתפלאי לראות איך לימוד קצר של כמה דקות ביום יכול לשדרג בכמה רמות את עבודת ה´.
אפשר גם לבחור משהו מסוים שבו את מקפידה קצת יותר עכשיו,
ההצלחה וההתמדה יעלו חיוך בלב ובפנים,
ולא רק בהם אלא גם באמונה שלך שתאושש לאט לאט,
ותיקח אותם לגבהים חדשים.
אומנם את במקום חדש, ואולי עוד לא ממש מאופסת על הצוות שם,
אבל שווה מאד לנסות לדבר על התחושות האלה עם המחנכת, המדריכה, הרב, וכו´.
אולי תרגישי לא נעים בהתחלה לפנות, אז שני דברים:
א. מהר מאד את תגלי שזה רק בהתחלה, והם באמת נחמדים ועוזרים, מזל שגילית לפחות עכשיו...
ב. דווקא הם מההכרות שלהם אותך יכולים לעזור ולתת עצות שיותר מתאימות לך.

אני מתנצלת על הזמן הרב שחיכית לתשובה.
מקווה שזה בגדר מחכה מחכה ובסוף זוכה...
וגם אם לא ממש, תרגישי חופשי להמשיך ולכתוב לי למייל. אני אשמח.
רק טוב.
רינת
rintz3@gmail.com