עבודת ה', בית המקדש ואחדות

שלום רב,
אפשר לכתוב על כל אחת מהשאלות ספר עב כרס... אבל ננסה לענות בקיצור יחסית לספר עב כרס :)

1. נקח את ההגדרה ממילון הראי"ה (לרב קלנר) ונבאר אותה: עבודת ה´ היא "לקיחת כוחות הנפש ושעבודם בחבלי אדם ובעבותות אהבה, אל הטוב ואל היושר אל מרומי המגמות היותר נשאות, שהם הינם החפצים האלוקיים"
נבאר: יש מצוות וציווים רבים בתורה, וקיום המצוות הוא חשוב מאוד, אבל עבודת ה´ הוא הצד הפנימי של כל המעשים, לכל מעשה שאנחנו עושים יש איזה כח שממנו נובע המעשה.
כל מעשה שאנחנו עושים יש מאחוריו איזה כוח נפשי שמעודד אותנו, ונותן לנו את הכוחות לעשות אותו, לדוגמא אם נרצה כרגע לעשות משהו שלא בא לנו כל כך, נרגיש איזו תחושה כזו של חוסר כוח ורצון. ולעומת זאת, כשנבוא לעשות איזה משהו מעניין ושאנחנו יודעים שהוא טוב, יהיה לנו איזה רצון או התלהבות פנימית, לכל נושא יש את היחס הרגשי המתאים.
עבודת ה´ היא לדעת לקחת את כוחות הנפש ולהרים אותם לכך שהם יעזרו לנו לעשות את הדברים הנכונים שמתאימים למה שה´ ציוה אותנו, ולהתקרב אל ה´.
איך עושים את זה? שאלת השאלות!
באופן כללי, צריך להתבונן ולהכיר באיזו נקודות אנחנו חזקים יותר ובאילו נקודות אנחנו חזקים פחות (כן, יכול להיות שיש גם כאלו...) להתבונן במידות הנפש: אהבה, ענווה כבוד כעס, וכו´, ולראות איפה אנחנו עומדים במידות האלו, להתבונן ביחס שביננו לבין החברים, עזרה לחבר, הבנה הקשבה, וכו´. בעיקר מה הנטיות שלי, ממה אני מתלהב/ת. בסופו של דבר לראות איך כל הדברים האלו מובילים לאהבת ה´, ולמצוותיו, והליכה בדרכיו (כמובן זה נושא ארוך שלא ניתן לפרט את כולו, אבל באופן כללי).

2. לגבי בית המקדש, נניח שהיום בנינו אותו וסיימנו לבנות, זהו, בית המקדש גמור, אנשי הוואקף חזרו לירדן ולרשות הפלסטינית (הלוואי שכך היה) והנה יש רשות לכל יהודי שרוצה להקריב, רק תבוא.
מי יקריב? כל עם ישראל מוזמן. מי אחראי על המקום? על הנקיון, על הארגון של כל הכהנים, על הבדיקה איזה כהן כשר ואיזה כהן לא כשר לעבודה, איזה כהן הוא באמת כהן, ואיזה כהן לא, הולכים לבית הדין הרבני, או שבג"ץ יכול לבטל את הפסיקה שלו? ומי אמר שהולכים לבית הדין של הרבנות הראשית, אולי של העדה החרדית, או של ´גזית´? או אולי ל´סנהדרין´ (הם הראשונים שפסקו שבית המקדש צריך להבנות, יש להם זכות ראשונים להחליט...) אולי נעשה בחירות, מי הגוף הבוחר? שאלה טובה. הצלחנו למצוא איזה גוף בוחר והוא בחר אנשים שינהלו את בית המקדש, והם מחוג מסוים, וחלקם מחוג אחר, אבל דווקא האנשים מהחוג שלהם, אמרו שהם לא מייצגים אותם, ובכלל לכל אחד יש זכות להגיע לבית המקדש.
איזה כהן ישחוט? הכהן של הרב פלוני, הרי אנחנו מחוג אלמוני, הכהן הזה בכלל לא נאמן עלינו, אבל שחיטה כשרה גם בלי כהן, אה טוב, אז נקח איזה ישראל, אולי אפילו נקח את הרב הגדול הרב דוד, כן, אבל החוג הזה בכלל לא סומך עליו, וגם אומרים שהרב דוד מאמין במישהו שהוא משיח, והרב משה מאמין במישהו שהוא רב ואנחנו לא מסכימים איתו, והוא פסול לשחיטה.
ועוד בכלל לא דיברנו על הוועדה לבניית בית המקדש שהתפרקה חמש פעמים עוד לפני שישבה אפילו ישיבה אחת, כי בכל פעם היה חוג אחר שטען שלא זכה לייצוג הולם, וכשהוא זכה, הוא טען שמגיע לו יותר מושבים בוועדה כי יש לו יותר אנשים, והיה גם ויכוחים בתוך חברי הוועדה האם לשתף גם את החילונים, או שזה לא שייך, כיון שמה הם מבינים בדברים שבקדושה, והיה דיונים אם להכניס ארכיטקט, וחימום תת רצפתי, ומזגן, כי חדש אסור מהתורה, ובקיצור הועדה תקועה כבר כמה שנים ועוד לא הצליחה להחליט אף החלטה כי בכל ישיבה פרשו כמה מחבריה בזעם, על כך שמחליטים דבר שהוא נגד התורה, ממש.

בקיצור, אני מקווה שהעניין הובן, [בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, ואני לא כל כך בטוח שכבר תיקנו את הבעייה הזו]
מי שלומד גמרא, רואה שתקנות רבות נתקנו כדי ליצור אימון הדדי בעם ביחס לבית המקדש, וליצור מצב ´שלא יהיה כל אחד הולך ובונה במה לעצמו´ בית המקדש הוא המקום שמייצג את כולנו, והוא צריך לייצג את כולנו כאחד, באמת אנחנו מתקרבים לשלושת השבועות ואנחנו מקווים מאוד שבית המקדש יבנה.
הערה חשובה: אין בכל מה שאמרתי מילה וחצי מילה נגד מכונים שמעוררים את חשיבות המקדש בעם ישראל, ההיפך הוא הנכון, הכמיהה למקדש היא כמיהה נכונה, בית המקדש הוא הג´וקר של עבודת השם, הוא המקום המתאים ביותר להעלות את כל הכוחות שלנו לעבודת השם, וצריך לעורר את הלבבות של עם ישראל, לרצות את בית המקדש, ושנזכה לבנותו.
יחד עם זאת גם מבחינה הלכתית, בניית בית המקדש אינה מוטלת על כל אדם ואדם, אלא היא מצווה כללית, שמוטלת על כל עם ישראל.
(הלכתית יש פוסקים שאומרים שצריך נביא או מלך, בשביל לבנות את בית המקדש, וכמובן יש ללמוד את הסוגיא בשביל לכתוב תשובה הלכתית בנושא, אבל זה לא ענייננו כאן...)

3. חס ושלום, אנשים לא צריכים ולא יכולים לחשוב אותו דבר, אבל יש הבדל בין מחלוקות לבין לחשוב אותו דבר, וההבדל הוא שמים וארץ.
נגדיר קודם מה צריך להיות, ואחר כך נדבר על השאלות המעשיות:
לכל אדם מעם ישראל יש נטיות נפש שמתאימות לו, יש לו שכל שמתאים לו, ויש לו את המקום המתאים לו, ´אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ´, כל אדם יש לו את הלימוד שלו, ואת הדרך שלו להתקרב אל השם.
הגמרא כולה מלאה מחלוקות, ודעות מדעות שונות, כל עוד כולם מכוונים לשם שמיים, ויוצאים מתוך התורה ומסורת ישראל, ולא נגדה, אין בכך בעייה, ולכל אחד יש את הדרך שלו בעבודת השם.
מה היא מחלוקת לא טובה ומה היא מחלוקת טובה? כתבה המשנה: מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ומחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, אם כולם מכוונים לשם שמים אז גם מחלוקת בית הלל ובית שמאי היא מחלוקת טובה, ואם לא מכוונים לשם שמיים, אז זה נשאר כמחלוקת קורח ועדתו, שאין היא מחלוקת טובה והיא מפלגת.
ההבדל הוא פשוט, אחדות אינה באמת שלילת הזהות העצמית, אלא להיפך הבנה שגם אני וגם חברי, שנינו מכוונים לאותו כיוון, ולכל אחד יש מקום תחת השמש, להבין שברסלב יכול להתאים לאנשים שמתאים להם לעבוד רק בנפש, וחב"ד מתאים לאנשים שעובדים יותר בשכל ולכל אחד יש את החלק שהוא עובד עליו בתורה. זה חלק מההבנה שאנחנו צריכים להבין, לא רק זה, גם לעיתים אנחנו בעצמנו מחפשים יותר את הנפש ולעיתים אנחנו מחפשים יותר את השכל וכו´.
אין עניין שכולם יחשבו אותו דבר, צריך ציבור כמו הציבור החרדי שישמר את המסורת כפי שהיא היתה (פחות או יותר) וצריך ציבור שמחובר למדינה, וצריך ציבור שמחובר יותר לחיים, ולכל אחד יש משהו לתת גם לחילונים גם לחרדים וגם לדתיים לאומים פחות, וגם לדתיים לאומים יותר, בקיצור לכל דבר יש מטרה, אין זה אומר שאנחנו מסכימים עם המטרה שהם הציבו לעצמם, אבל אנחנו צריכים להבין שגם אנחנו וגם הם מציבים לעצמם כמטרה את האלוקות (אפילו רוב החילונים טוענים שהם מאמינים בהשם... )

בקיצור, אחדות אינה טשטוש הבדלים, אלא הבנה מה טוב בכל ציבור, ונסיון לקחת את הטוב מכל אחד, לא לשנוא את חסרונותיו, כי לכל ציבור ולכל אדם יש חסרונות, ככלל עדיף לא לקטלג אנשים לפי ציבור, כי כמעט כל אחד הוא משהו אחר.


בהצלחה
עקיבא
akivamakshivim@gmail.com