עבודת המידות

שלום!
עבודת המידות היא עבודה קשה מאד ולמען האמת היא אף פעם לא נגמרת.
האדם נולד עם תכונות מסויימות, אך התכונות האלה הן לאו דווקא האידיאליות ביותר. למשל מידת הכעס או מידת הגאווה. ואז, המשימה המוטלת על האדם היא לתקן את המידות הללו. לכל אדם יש תכונות שמתאימות לתפקיד שלו בעולם ולמטרה בה הוא נמצא כאן וזה דברים שאנחנו לא מבינים אותם…

באופן כללי, קשה מאד לתקן דבר קיים. הרבה יותר קל לצייר ציור מהתחלה ועד הסוף מאשר לקחת ציור גמור ולעשות בו שיפוצים! ככה זה בכל דבר בחיים – שיפוץ של צנרת בבית, שיפוץ של אוטו וכו´… תיקונים בד"כ לא מביאים ל100 אחוז מושלמות ולכן לפעמים אנשים מעדיפים לקנות דברים חדשים.
אבל מכיוון שאנחנו לא יכולים לעשות עסקת חבילה עם הקב"ה ולקבל במתנה תכונות מסויימות ב100 ₪ כל חודש;-) – המשימה שלנו היא [לעבוד על התכונות האלה].
זאת אומרת, עבודת המידות היא [עבודה יומיומית] שנמשכת לכל החיים, ואם האדם ירפה ידיו ממנה- הוא יחזור למי שהוא היה בבסיס!
לכן, אדם לא יכול להעיד על עצמו ש"פעם הייתי כעסן, היום אני כבר לא". אלא יכול לומר: "למדתי בסייעתא דשמייא איך לשלוט במידת הכעס".

כיוון שעבודת המידות היא העבודה הכי קשה שיש לאדם והיא נמשכת לכל אורך חייו – כדאי להתקדם כל פעם קצת.
שימי לב למשהו מעניין – המילה ["להתקדם"] והמילה ["להתמקד"] – הן אותן אותיות! כדי [להתקדם] – צריך [להתמקד] במטרה! כדי להתקדם בעבודת המידות צריך להתמקד במידה אחת או שתיים, ואחרי שמרגישים בשלים – ממשיכים להוסיף עוד ועוד מידות!

ברגע שהכל הולך בשלבים, לאט ובהדרגה הנכונה, אז את נעשית הרבה יותר שלמה עם המעשים של עצמך, וגם האנשים בחוץ פחות שמים לב להדרגה.

אני אספר לך על קרוב משפחה שלי:
יום אחד הוא החליט שהוא מקפיד על גרביים והוא הפסיק ללכת עם סנדלים בקיץ. אף אחד לא שם לב לזה, אבל בשבילו זה היה שינוי.
לאחר זמן מה הוא למד על חשיבות ה"פאות" והתחיל לגדל פאות. שיער זה דבר שצומח בהדרגה וגם לזה לא שמו לב כל כך.
אחרי שנה בערך הוא ראה הלכה שצריך ללבוש שרוול ארוך, אז הוא החליט להקפיד על זה. לא יותר מדי אנשים שמו לב לזה, כי זה היה רק שינוי אחד.
אחרי כמה חודשים הוא החליט להגדיל את הכיפה שלו. בוודאי שלא שמו לב לזה והדברים היו נראים טבעיים…

א-ב-ל! אם ביום קיץ בהיר אחד הוא היה עושה את הכל בבת אחת: שולף את הסנדלים, מגדל פאות עד הצואר, לובש חולצה עד פרקי האצבעות ומגדיל את הכיפה – בוודאי ובוודאי שכולם היו שמים לב לשינוי הפתאומי שחל בו!

כמובן שצריך להיות שלמים עם עצמך, אבל החברה אוהבת לרכל ונכון, זה לא נעים…

יחד עם זאת – בכל הנושא של מצוות ועבודת ה´ – חד משמעית אני לא חושבת שצריך להתייחס למה שהחברה אומרת. אם כולן, למשל, מתחצפות להורים ואני מחליטה להבליג ולא לעשות את זה - אז צריך "לצפצף" על כולם ולעמוד על שלי!
אבל עם כל זאת, כדי שהדרך תהיה חלקה וטובה, שהבסיס יהיה חזק יותר – צריך לעשות את הכל [בשלבים]. להחליט שבשלב ראשון אני נזהרת שלא להתחצף לאמא בכל מה שקשור, נניח, למחשב. אח"כ לכך שאני הולכת לישון מאוחר… וכן הלאה!
וברגע שאת עושה את השלבים נכון – את גם חוסכת לעצמך את התגובות מהחברה, כי הם לא ישימו לב… =)

[וגם אם הם ישימו לב,
אז?!
את עושה את התפקיד שלך ואת הולכת בדרך הישרה והנכונה. את לא עושה שום דבר שהוא לא בסדר, את רק מקשטת לעצמך את הדרך לגן עדן!]
האמיני בדרך שלך ותתפללי מהקב"ה שיתן לך הצלחה בדרך הנכונה והאמיתית!
לאורך כל הדרך תרבי בתפילות שהקב"ה יעזור לך להתחזק במידות מחד, ולהתמודד עם ה"עקיצות" של החברה, מאידך.

בהצלחה!

עלי והצליחי וה´ יתן לך כוח!

רחלי וייס =)
evrachel@gmail.com