עבודה סוציאלית ואיסור ייחוד

שאלה

שלום.

לאחרונה התחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית בטיפול בנוער שהסתבך עם סמים. הכוונה לטיפול שיחתי, פסיכולוגי.

שעות העבודה הנדרשות ממני והמתאימות לנערים, הן בעיקר שעות אחר הצהרים, שעות בהן רק אני נמצאת במחלקה.

יש בעיה להשאיר את המחלקה פתוחה, כי הנוהל הוא להכניס פונים רק אחרי זיהויים באינטרקום, באופן מסודר, על פי תיאום מראש, ועל מנת שלא יסתובבו אנשים שאינם אנשי מקצוע במקום, ויגשו לחומרים חסויים. (כמו כן הדלת ננעלת אוטומטית.)

שאלתי נוגעת לבעיית ייחוד עם הילדים / נערים שבהם אתחיל בקרוב לטפל (גיל 13-18).

אני עצמי בחורה רווקה, אם זה רלבנטי לפסיקה.

אשמח לשמוע מה דעת הרב בעניין.

האם יש מקום להתיר כי זה כמו רופא או אמן במלאכתו? (למרות שנדמה לי שבאמן במלאכתו, יש בעיה מצד איש המקצוע. אצלי, כמובן, הבעיה היא רק מצד הנערים, ולא ח"ו מצידי)

איך אוכל לעזור לנערים במסגרת ההלכה,

ועם זאת לאפשר להם סודיות ופרטיות לגבי עצם קבלת הטיפול, לגבי שימושם בסמים, ולגבי תכני

השיחות.

בברכה,

תשובה