שאלה
שלום כבוד הרב,
שבוע שעבר שלחתי מייל למישהי שאני נורא מעריכה ומכבדת, בו כתבתי משהו לא במקום בצורה של האשמה, בלי לחשוב ופגעתי בה, כמובן שברגע שהבנתי את זה מיד אחרי ששלחתי והתקשרתי והתנצלתי, היא מבחינתה אמרה שהיא מקבלת את ההתנצלות, אבל אותי זה עדיין מייסר. אני יודעת שמה שמייסר אותי בכלל לא קשור אליה או לאמירה הספציפית הזו. זה פשוט היה רגע שבו הבנתי שבחודשים האחרונים סטיתי מהדרך, הפסקתי לבנות אדם.
אמרו לי פעם שעבודה זרה היא לא רק עבודת אלילים, זה לא הפסל זה העיקרון. אלוקים נמצא בתוכנו וזה שעובדים פסל, משהו זר לעצמך, זה מה שבאמת נורא, זה מה שאני מרגישה שעשיתי, הייתי זרה לעצמי, פעלתי נגד האופי שלי, נגד המידות שלי, כתוצאה מתחושה של נמאס לי, נכשלתי וזה מייסר אותי, אני לא יודעת איך לתקן את זה, "לחזור לעצמי" זה לא בעיה, עוד לא באמת השתנתי,למזלי עברה תקופה יחסית קצרה מתחילת התהליך אז אני עדיין יודעת מה נכון, לא הספקתי לשכוח, אבל זה כאילו ששברתי לעצמי את הנשמה, אני מרגישה שאני צריכה לכפר אבל אני לא יודעת איך. מה לעשות?
תשובה
רחל שלום וברכה.
עצם רגשות האשמה שלך, מעידים יותר מכל, שאינך עובדת "עבודה זרה". המציאות של יצר הרע בתוכנו מאז הלידה - "יצר לב האדם רע מנעוריו", "מבטיחה" לנו מאבקים בכל החיים ובכל המצבים. ואפילו הצדיקים הגדולים נופלים ונכשלים כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ורק הקב"ה הוא מושלם ואין בו חיסרון.
האדם קרוי מהלך, מפני שייעודו הוא ללכת ולהתקדם, ובעיקר אחרי הנפילות. המוטו המרכזי של האדם הוא "שבע יפול צדיק – וקם". כך למדנו מעם ישראל שנפל בחטא העגל וקם, וכך למדנו מדוד המלך שנפל בחטא עם בת שבע, וקם, וכתב אחר כך עוד פרקי תהילים רבים.
לכן, גם אם נכשלת – אסור לך להתייאש. זהו הנשק הסודי והמסוכן ביותר של היצר הרע – לגרום לייאוש ולחוסר אונים להתקדם ולקום.
הכפרה שלך צריכה להיות בעיקר, כיצד להסתכל קדימה בתקווה, ללמוד לקח מהכישלון, ולהשתדל בפעם הבאה לנהוג בהתאם למה שנשמתך הטהורה מרגישה שצריך להיות.
כל טוב ובהצלחה רבה.