סתירות בין חז"ל להסטוריונים

שלום לך.
באופן כללי הדיון לגבי היחס בין היסטריונים ולימוד היסטוריה לבין ההיסטוריה כפי שהיא מוצגת במקורותינו השונים, ארוך ומורכב. לפעמים הסתירות שמוצגות על ידי החוקרים אכן קשות ולפעמים החוקרים מתיחסים לסתירה שכלל איננה קימת.
לעיתים בין החוקרים עצמם הדעות חלוקות מן הקצה אל הקצה. בדור האחרון היה חוקר (עמנואל וילקובסקי שמו כמדומני) שטען שכל ההיסטריונים מוסיפים בטעות 200 שנה לימי יון ורומי, ואף נפלו טעויות בתיארוך ימי הפרעונים במצרים. לפי התיאוריות שהוא מציע, חשבונו, הרבה מהסתירות בין חז"ל לחוקרים מתישבות.
לעיתים אף יש מחלוקות בענינים אלו אצל חז"ל עצמם (ראה למשל דיונו הארוך של הרב ישראל הס זצ"ל בספרו ´יום יום חג´ על אגדות החורבן בחז"ל). בתשובה זו אנסה רק לתת כמה רעיונות כללים. אמנם, יש לבחון כל סתירה לגופה, ולשאול ת"ח והיסטוריונים יראי שמים לדעתם.
ראשית, יש לחלק בין דברים הכתובים בתנ"ך לבין דברים הכתובים בחז"ל. כעקרון דברים הכתובים בתנ"ך הם כפשוטם ועל כן כאשר מתעוררת סתירה בין התנ"ך ובין ההיסטוריונים, עלינו בעיקר לברר את דברי ההיסטוריונים, ואת הסימוכין לטענותיהם. (הדברים אינם אמורים לגבי תחילת ספר בראשית, שהרבה מתיאור ההיסטוריה שבו ניתן להתפרש שלא כפשוטו (עיין אגרות הראי"ה א צא)).
לעומת זאת, כמעט כל עניני ההיסטוריה בחז"ל הם חלק מהאגדות. ברוב המקרים, האגדות אינן ניתנות להבנה כפשוטן אלא דורשות עיון והבנה, אלו מסרים רוחניים שחז"ל רצו להעביר לנו.
אכן הסיבה העיקרית להבדלים בין חז"ל להיסטוריונים היא שההיסטוריונים מנסים לדעת מה ארע, מהן העובדות היבשות. לעומת זאת, חז"ל מעונינים להבין מה פשרן של המאורעות האלו. מה ענינן הרוחני. ננסה להביא כמה דוגמאות, הנובעות מהבדל מרכזי זה.
ר´ צדוק הכהן מלובלין עומד על כך שההיסטוריונים מתארים את טיטוס כמלך צדיק ומתחשב בעמו, בעוד שחז"ל מתארים אותו באופן שלילי ביותר. ר´ צדוק מסביר זאת בכך שהחרבת בית המקדש, אורו של עולם, נתפסת אצל ההיסטוריונים כהתנהגות טבעית וסבירה לשליט בתקופתו. אכן מנקודת המבט האלוקית הפנימית, הרי שהחרבת בית המקדש והגלית עם ישראל היא הפגיעה האנושה ביותר בגילוי האלוקי בעולם, וממילא העלמת הטוב. מבחינה רוחנית-פנימית טיטוס היה התגלמות הרוע ואין זה משנה לכמה עניים רומאים הוא עזר.
לעיתים, ההיסטוריונים יכולים רק להסתכל על המציאות החיצונית של העולם ולהבין ממנה מהי הסיבה לאירועים היסטוריים מסויימים, בעוד שהסתכלות אלוקית תראה את הדברים באור אחר. למשל, ההיסטוריונים מייחסים את ההתעוררות של העליות לארץ להתעוררות הלאומיות בעמים כולם, בעוד שהסתכלות פנימית יותר תראה שהתעוררות העמים כולם היא חלק ממהלך אלוקי כללי שמרכזו ומטרתו הבאת עמ"י חזרה לארצו, כי "עת הזמיר הגיע". ניתן להביא לכך דוגמא נוספת. כשחז"ל אומרים במסכת שבת שכשנשא שלמה את בת פרעה, המלאך גבריאל נעץ קנה בים שממנו נבנתה רומי, אין כונתם לתיארוך היסטורי של יסוד רומא, או לתיאור גיאוגרפי.
כונת חז"ל היא למהות, לתוכן, להבנה העמוקה של הקשר בין נשיאת בת פרעה, ובין ענינה של מלכות רומי בעולם.
(ראה גם דברי המהר"ל ב´נצח ישראל´ פ"ה מסביר שהזבוב באזנו של טיטוס מסמל ענין פנימי ורוחני ואין צורך להסביר שהיה זבוב כפשוטו).
סיבה נוספת להבדלים בין ההיסטוריונים לדברי חז"ל היא ההבדל בנקודת ההתיחסות, שהיא דבר מרכזי מאד בכתיבת ולימוד היסטוריה. הרבה פעמים מה שכתוב בספרי ההיסטוריה הוא מה שההיסטוריון חשב שראוי לשים עליו דגש, החלטה שהיא סובייקטיבית ואינה בהכרח נכונה, גם אם העובדה עצמה נכונה. וכך לפעמים יכולים להופיע בספרי ההיסטוריה דברים מסויימים שכביכול יש להם חשיבות מכרעת
ודברים אחרים לא יופיעו כלל, למרות שבעצם הם הגורמים העיקריים למה שקרה. יתירה מזו, ההסתכלות ההיסטורית היא הסתכלות בנקודת זמן ספציפית ואילו התבוננותם של חז"ל היא הרבה יותר מקיפה ומשמעותית. אפילו אם העובדות הן נכונות, לעיתים הצגתן כשלעצמן, הופכת את הסיפור לשקרי. (שמעתי על כך משל בשם הרב אלי הורביץ הי"ד, שיכול מישהו לזרוק תפוח לאוויר. התפוח יתרומם
מעלה מכח הזריקה. אפשר להתמקד ברגע זה של ההיסטוריה ולומר: הנה, אין כח משיכה. עובדה שהתפוח מתרומם למעלה במקום ליפול למטה. כך, יכול היסטוריון להתמקד במאורע מסוים שכלל אינו מתאר את שאר השתלשלות הדברים ולשים אותו במרכז, דבר שמעוות לחלוטין את הראיה ההיסטורית הכוללת).
הדברים נכונים גם לגבי נס פך השמן. במובנים מסויימים נס פך השמן הוא המשמעות הרוחנית של נצחון המכבים על היוונים - נצחון הרוח והמקדש הישראלי הנראה קטן לכאורה, על נסיונות הכבישה והטימוא של יוון, הנראת אימפריה עולמית, וממילא דבר זה יזכה להדגשה בחז"ל, ולא כל המערכות וטקטיקות המלחמה של מלחמות המכבים ביוונים).
דרך אגב, לגבי יוספוס פלביוס. למיטב ידיעתי הוא אכן נחשב היסטוריון אמין, אבל רק בדברים שלא היתה לו נגיעה אליהם. הוא היה יהודי שהשתמד והצטרף לנוכחות הרומאית בארץ, והיו לו הרבה אינטרסים בריצוי השילטון הרומי, וממילא אפשר הדבר שלא ירצה להזכיר ניסים שאירעו בבית המקדש.
טוביה
tsbias@actcom.co.il