שאלה
שלום וברכה,
סליחה על שאני כותב לכם מסורבל כמו ילד קטן. זאת הדרך היחידה שהצלחתי לבטא את עצמי ולשפוך את ליבי.
אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל. אני כמעט בן 19, התחלתי בישיבת הסדר. אני מאוד רוצה להיות עובד ה, שמה שיעניין אותי זה עבודת ה' והתורה, להיות שקוע בתורה. אבל תאכלס מה שמעניין אותי זה משחקי כדורגל, מחשב וטלוויזיה (זה לא באמת מעניין אותי אבל זה איזשהו סוג של תחביב "להעביר ת'זמן". אני יודע שזה לא נשמע טוב, אני יודע שזה לא טוב אך זה המצב). עכשיו, בגלל שזה באופן כללי הרצון שלי (ולצערי לא נראה לי שזה הרצון של רוב הדתיים, וזאת הסיבה שאני נחשב "דוס"), אני מנסה להתקדם בתפילה, בלימוד וכו'. לכן התפילות שלי מאוד ארוכות, אני משתדל להתבודד (יוצא לי לצערי בערך רק פעם בשבוע וחצי), משתדל לשמוע רק מוסיקה יהודית, יש לי זקן (לא שזה אומר שאני יותר טוב, סתם שתדעו ת'מראה החיצוני. חוץ מזה ששמעתי שיש עניין עפ"י קבלה אז למה לא...) ואני נחשב דתי חזק מה שנקרא. הבעיה שלי זה שיש לי מלא מלא מורדות. אני יכול לשקוע בעצבות, ואז להכשל בשמירת העיניים (בלשון המעטה), לא ללכת לתפילות, לבזבז את כל הזמן שלי בדברים בטלים, להיות שקוע בעצמי. זה במצב של ירידה. במצב של עליה אני מתפלל באריכות גדולה, משתדל לנצל את הזמן בלימוד ויש לי שמחה גדולה. עד כאן ההקדמה... עכשיו אני אמקד את הבעיה שלי ל-2 דברים ובאם תוכלו לייעץ לי עצות בעניין, אשמח מאוד:
1) בעיה ב"זהות" העצמית שלי. ז"א, כשאני במצב של שמחה גדולה אני מנסה לשמח אנשים, לדבר עם חברים דברי תורה (היתי מדריך של שבט די בוגר), ולעשות את רצון הבורא בשלמות. אבל כשאני במצב של חוסר אמונה וכו' כל הנ"ל, זה לא מעניין אותי. לכן לפעמים כשאני במצב אמונה אני אומר לעצמי, אתה משחק אותה, לפני שנייה חטאת בעבירה חמורה. זה פוגע בי, כי זה מוציא לי את הביטחון העצמי שלי. לפעמים חבר שלי בא ומנסה להגיד לי דברים "גבוהים" או אישיים וזה הדבר האחרון שמעניין אותי ברגע זה, או אם אני רוצה לעשות איזה מצווה, או לשמח או משהו דומה, אני חושב בטח אומרים עלי "איזה צדיק" וכו' דבר שכ"כ לא נכון. דוגמא ששממחישה: פעם אחת לא עשיתי את מה שאמא שלי ביקשה אז היא אמרה לי: אתה צדיק בכל דבר אבל כיבוד אב ואם לא בראש שלך? בקיצור, כשאני במצב של לעשות דברים טובים וכו' יש לי חוסר ביטחון עצמי לעשות בגלל הנ"ל, ולפעמים
תשובה
שלום לך,
אחי היקר, ב"ה מעצם השאלה כבר ניכר שיש בך שאיפות גדולות, להגיע למדרגת עובד ה´, שזוהי השאיפה העליונה והשלמה שאמורה להיות בלב כל יהודי, ושמסמלת יותר מכול את כך שהקב"ה הוא חייך, כוחותיך ובו תלויים כל רצונותיך. לא רבים זכו לתואר זה של עבד ה´, המפורסם ביותר שזכה להגיע למדרגה זו הוא משה רבינו "זכרו תורת משה עבדי" (כמובן שיש עדיין פער 'מסוים' בין משה רבנו לבינינו...)
אומנם בד בבד אין זה מסיר מאיתנו את האחריות לרצות להיות כאלו, אלא להפך זה מחייב אותנו- כל יהודי ויהודי חייב לרצות להיות שם. ברור שלא כולם יגיעו והדרך קשה אבל "רחמנא ליבא בעי".
הקב"ה רוצה את ההתאמצות שלך בקיום המצוות, הקב"ה הוא לא איזה סוחר מכירות שעובד לפי כמות אלא לפי האיכות!! גם אם נכשלת בהתמודדות על דבר מסוים חשובה להקב"ה כל שניה ושניה כל רגע ורגע שהתאמצת ונלחמת בכדי לא ליפול. וברגע שההתמודדות חוזרות הניסיון נועד לקרב אותך...הקב"ה מחכה לראות האם תצליח לעמוד מול יצרך ולהגיד לו בפעם הזו "אנא עבדא דקודשא בריך הוא"!!!!
בשאלתך ראיתי שהתייחסת רבות לנושא הייאוש שתוקף אותך במצבי - חוסר האמונה" / "שיעמום"/ "חוסר עניין", מצבים אלו היצר הרע עובד הפוך, הוא לא מנסה להפיל אותך בעברה מסויימת הוא מנסה להכניס אותך למצב של קיפאון של שגרת חטא [ניסיון-נפילה-ייאוש בעקבות הנפילה]. הנקודה המכרעת שבה נמדד כוח הרצון שלך לדבוק במטרה (להיות עובד ה´) היא זו אחרי שאתה נופל/משתעמם ו"לא אכפת" כי ברגע שהרצון והמטרה לא חוזרים להיות בראש מעיינך שוטף אותך דיכאון ושקיעה בחטא ישנה אימרה בשם הגר"א "אם אין אדם עולה מעלה מעלה- אל כורחו ירד מטה מטה" (אבן שלמה). כאשר לא מתעוררים בקרבך רצונות להתגדל´ולקיים את מטרתך נכנס בך הדיכאון שמקפיא אותך וגורם לך לא להתעניין ולהתעסק בצדדי הרע שבך,ובנפילה.
עד כאן ניתחנו והבנו מעט מה התהליך שאתה עובר
אבל מה עושים בפועל? איך אני יוצא מזה?
איך אחרי נפילה אני חוזר לרצות את המטרה היחידה שלי?...להיות עבד ה´!!!
כתוב בתחבולות תעשה לך מלחמה-על האדם לעשות תחבולות בכדי להלחלם את מלחמות מול יצרו!
ישנם זמנים שבהם אנחנו מרגישים שמחה,אנו מרגישים קשורים לרצון שלנו להיות עבדי ה´ דווקא אז אסור לנו להיות שאננים ולבטוח ברצוננו אלא עלינו לשבת ללמוד ולהעמיק מה אנחנו רוצים מעצמנו, מה זה אומר להיות עבד ה´ -להגדיר את המטרה.
בנוסף להבין איך אנחנו מגיעים לכך! אם דרושה לנו התבודדות פעם בשבוע או לימוד בנושא מסויים שבו אנחנו מתחזקים במיוחד,(אם זה בהלכות בכדי לדעת כיצד עושים נכון את רצון ה´ או בכל דבר אחר)
עלינו לתכנן איך לכבוש את המטרה, להציב מטרה מסויימת קטנה יותר ממטרת העל (להיות עבד ה´) שהיא יכולה להיות מושגת במאמץ מסויים.
בנוסף עלינו לעשות סייגים לקבלות שלנו, אם קיבלנו עלינו לשמור על פגם הבריות, עלינו לעשות סייג (לא לראות תוכניות שגורמות לנו להרהר, לא לראות טלויזיה בכלל, כשרואים בחורה לבושה באופן לא צנועה-להסיט את מבטינו)וע"י כך נוכל לשמור על הקבלה שקיבלנו.
טיפ נוסף שאצלי עובד ממש טוב- בכל פעם שאתה רוצה לעשות משהו לא בסדר, אז היצר אומר לך- "תעשה זאת רק פעם אחת ודי", הפתרון הוא - להגיד לו "עכשיו אני אתגבר ומחר אני אחטא..." כך תעשה כל יום, ובע"ה המחר הזה לא יגיע...!
חשוב מאוד לזכור שהקב"ה רוצה לדעת כמה מאמץ אנחנו משקיעים בלהגיע למטרה הזו!! הוא רוצה לראות האם זה חשוב לנו,וכאשר הוא רואה מעשים הוא רואה רצון שמתבטא במציאות במעשים מסויימים שמחזקים אותנו והתרחקות מהפוגע בנו-הוא פותח את ידיו וקורא לנו "שובה ישראל".
זכור! שלאדם בעל מטרות גדולות ישנן נפילות גדולות
אבל "שבע יפול צדיק- וקם!!!!"
בניית הרצון בצורה איתנה הינה המפתח לכל ההתקדמות בעבודת ה´ וככל אשר תבער בך אש רצונך-אתה תגדל יותר...
בהצלחה בכל מעשיך!
רועי, צוות ישיבת מעלות.
ohevtsi@gmail.com