סביבה חילונית בצבא

בס"ד

שואל יקר,
קודם כל, ישר כוח על ההתמודדות עם האתגרים הרוחניים שבפניהם אתה ניצב. אני יודע שהמציאות בה אתה נמצא אינה פשוטה והנסיון לברר איך לנהוג הוא הצעד החשוב ביותר בדרך להתמודדות מוצלחת.

ניכר משאלתך שבאמת טוב לך בצבא, וזה מצוין. אני מכיר את האוכלוסיה אותה אתה מתאר (אפילו הייתי חלק ממנה...) ואני יודע שמדובר באנשים שהם פעמים רבות משכמם ומעלה, ושאין שום סיבה להתרחק מהם. אני ממליץ לך בכל לב להמשיך את החיבור עם החברים החדשים, ושהחיבור יהיה אמיתי, אתה תהיה אתה והם יהיו הם. עליך להזהר שלא לאבד את הייחודיות שלך כשאתה בא איתם במגע, אין לך במה להתבייש, ובכלל באופן כללי חשוב שתבטא את המקום שממנו אתה מגיע ואליו אתה שייך. אם אתה מבטל את הזהות שלך ומנסה להטמע כמה שיותר, אתה עושה עוול לעצמך, ולא פחות מכך, לחברים החדשים. לדעתי, המפתח לשילוב מוצלח באמת הוא מצב בו אתה ממשיך להיות מי שאתה, גם איתם, בצורה טבעית וכנה, בלי להתנצל ובלי להוריד את הראש. זה נכון שיש הרבה דברים שהחברה הדתית יכולה ללמוד מאחרים, אבל אסור לנו לחשוב שלהם אין מה ללמוד מאיתנו. ולעניות דעתי השיטה הטובה ביותר להעביר רעיונות היא פשוט [לחיות אותם]. גם אם תדבר המון על ערכים וכו´, וההתנהגות שלך רחוקה מכך או אפילו בינונית, המסר שיקלט הוא זה שאתה משדר במעשיך. לכן נראה לי שיש לך הזדמנות גדולה לקדש שם שמים בסביבה שבאמת לא מכירה, להראות שאפשר להיות יהודי מאמין ושומר תורה ומצוות בלי לוותר על שירות צבאי ברמה גבוהה ותרומה מקסימלית למדינה.

נקודה נוספת שעולה משאלתך היא לימוד התורה ושאיבת כוחות רוחניים מהבית. לעניות דעתי אינך יכול להסתפק בלימוד שתיארת, מה גם שיכול להיות שזה מגביר את הניכור שלך לבית. אתה חייב לקבוע עיתים מסודרות ונורמליות לתורה גם כשאתה בצבא, וחשוב מאוד שזה יהיה ברמה מאתגרת ואפשרית. אני לא מצפה שתסיים את סדר נזיקין בעיון בזמן השירות הצבאי, אבל חשוב שתמצא משהו שאתה אוהב וטוב בו, ותשמור על קביעות יומיומית של לימוד. זה יכול להיות מסכת קלה יותר, או חזרות על סוגיות שלמדת בישיבה (תתפלא לגלות כמה לא הבנת אז...), או לא גמרא - העיקר שיהיה לך אתגר שאתה יכול לעמוד בו ושימלא אותך גם כשאתה בצבא. הלימוד יתן לך כוח להתמודד עם הנסיונות העומדים לפניך וגם יעזור לך לשמור על זהות עצמאית משלך.

בקשר לניכור אותו אתה מרגיש בבית. לעניות דעתי זה נובע מהפער הגדול בין מי שאתה בבית למי שאתה בצבא, ומהעובדה שנראה שאתה מעדיף את עצמך בצבא. אני לא אומר שאתה צבוע חס וחלילה, כולנו מתנהגים שונה בסביבות שונות, אבל פער גדול מדי באמת יכול לגרום לתסכול וחוסר סיפוק במקומת בהם אתה מעדיף לא להיות, ותתפלא - גם במקומות בהם אתה אוהב להיות. הדרך לעבוד על זה היא פשוט לצמצם את הפער. כפי שכתבתי בהתחלה, אל תוותר על מי שאתה במפגש עם החילונים. ובנוסף, אתה יכול לנסות להביא את הרבדים החדשים שחשפת באישיותך לסביבה בה גדלה, לחברים ולמשפחה. אני לא יודע מה השינויים שעברו עליך בצבא, פחות תיארת אותם, אבל אני בטח שגילית יכולות חדשות וכוחות חדשים שלא ידעת על קיומם, ולדעתי אתה תצא נשכר מאוד אם תוכל להכניס אותם גם למסגרות בהם גדלת. בסוף, לשם אתה חוזר אחרי השירות הצבאי ויהיה מצוין אם תוכל לשמר אותם גם בהמשך החיים. בנוסף, נראה שמשום מה נוצרה אצלך איזושהי התניה שהצבא=חול=מתקדם, ובבית המצב הפוך. תרשה לי להאיר את עיניך ולומר לך שאתה רואה את החברה החילונית רק מצד מאוד מסוים שלה, דרך קבוצה לא מייצגת בסיטואציה לא מייצגת. אני יודע שזה לא אופנתי לקטרג על עם ישראל, אבל חשוב שתדע שלא הכל ורוד שם, לא הכל ערכי. אותם אנשים נפלאים שאתה רואה בצבא יכולים לרדת לתהומות שאתה לא מדמיין, לא כי הם רעים - אלא כי אין להם תורה שמדריכה אותם. ולמרות שבציבור שלנו הדברים לפעמים יותר איטיים ופחות זוהרים, מים שקטים חודרים עמוק, הציבור הישראלי עובר שינויים והצבא (כמעט כולו מלבד היחידה שלך - אולי בשביל זה אתה שם:-) ) הוא הדוגמא הטובה ביותר למעבר האיטי של ההנהגה.

נקודה נוספת שהעלית היא ענין הצניעות. ברור לי שמדובר באחד האתגרים הקשים ביותר עבור חייל ירא שמים, במיוחד בסביבה בה העבודה היא משותפת והקרבה היא גדולה. בנושא הזה אני חייב להמליץ לעצמך פשוט לשמור על עצמך בשבע עינים, להגדיר לעצמך קוים אדומים (ההלכה דאגה לכמה...) ולעמוד בהם. הקרבה שנוצרת בינך לבין בנות בצבא היא נורמלית וטבעית, הבעיה היא שהיא נועדה בשבילך ובשביל אשתך לעתיד. אינני מציע שתהיה גס רוח, אך חשוב שתשמור על נימוס [מרוחק.] אין לי ספק שאם ההתנהגות שלך תהיה עקבית ומתוקנת, גם הבנות יכבדו את הרצון שלך לשמור על עצמך בשביל אשתך והנסיונות יפחתו. ברור לי שצריך שיקול דעת מיוחד במצבים מסוימים, וחשוב שתהיה בקשר עם תלמיד חכם שיוכל לייעץ לך איך לנהוג. בכל מקרה הקרבה שאתה מתאר עכשיו היא מאוד בעייתית, קודם כל מבחינת ההלכה, וכפועל יוצא מכך מבחינת השמירה שלך על טהרה לקראת הבית שתקים בע"ה. נושא נוסף שאני מקשר, שגם הוא צריך שמירה גדולה בצבא, הוא שמירת הלשון. הייתי בצבא, אני מכיר את המציאות והלוואי והייתי יותר עירני לנושא אז. גם בסביבה איכותית כמו שאתה מתאר מדברים לשון הרע כל הזמן, זה גרוע וזה אסור. אני יודע שזה נראה על גבול הבלתי אפשרי, אבל אם תסמן לעצמך את נושא שמירת הלשון כאתגר זה ימלא אותך סיפוק עצום וגם ישדר משהו בריא כלפי הסביבה שלך, שאתה אמנם אחד מהם אבל בעל קומה נוספת. אנשים שמים לב לדברים האלה, מסתכלים עליך כל הזמן ומצפים ממך ליותר, ואני מקוה ומאמין שאתה יכול לעמוד באתגר הזה. ה´ לא שם אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו, והאתגרים של צניעות ושמירת הלשון הם עצומים, ושכרם בצידם.
ציינת שאתה מרגיש שהבנות החילוניות הם ברמה גבוהה יותר מהדתיות. מנסיון, זה פשוט לא נכון. אתה נחשפת לאנשים מסוג מסוים, כפי שציינת, ויש כאלה גם בציבור הדתי, יכול להיות שעוד לא פגשת. אני מציע שלא תדאג וכשיגיע הזמן תכיר מישהי שתתאים לך ושתאהב, אין לי ספק שלא תוותר על כלום עם בחורה דתיה, ותרויח בגדול מהקדושה והטהרה שלצערנו חסרה אצל רבים בציבור החילוני.

בנוגע לנושא שהעלית, שהחיים החילוניים יכולים להיות לא פחות טובים משלנו. קודם כל, נכון. הראי"ה קוק כותב (אורות, אורות התחיה מג) על פושעי ישראל שב[נפשם] הם מתוקנים יותר משלמי אמוני ישראל (בפשטנות, הדתיים). [זה לא אומר שצריך להיות פושע.] באותה פסקה הרב מסביר שב[רוח] שלמי אמוני ישראל מתוקנים יותר, ושהשלמות האמיתית נובעת מהחיבור בין השניים. השלמות היא פרי של היכולת לתרגם רעיונות נעלים למעשים, בהם החילונים היו טובים יותר בתקופתו, לרעיונות הנטועים בתורה ולא משדות זרים, שחייבים לבוא מתוך עולם התורה. האתגר הוא לשמור על רמה ערכית גבוהה הנובעת מתוך התורה וקשורה אליה. תאמין לי שאין להם שום דבר שמתחרה ביכולת של התורה לבנות חברה בריאה על יסודות של צדק, משפט ושלום, גם כאן אין לך במה להתבייש. ישנם ערכים כלליים רבים שהם יפים ונכונים, אך כאשר הם אינם מחוברים למקורם האלוקי, הם מתייבשים ומתנוונים, כפי שאנו רואים לא אחת לצערנו. רק החיבור לתורה בונה בנו קומה איתנה, שהיא מעבר לנסיון להיות בני אדם טובים - היא עושה אותנו [בני אדם קדושים.] כמובן שבני אדם קדושים הם גם טובים ברמה הערכית והמידותית, אבל חשוב לא לבלבל ביניהם ולהעדיף את הטפל על פני העיקר. את ההכרה הזאת אתה חייב לחיות, להכניס אותה למעשים היומיומיים שלך. נכון שיש לנו הרבה מה ללמוד מהחילונים, אבל אני מרשה לעצמי, לאור נסיוני בשני העולמות, לומר שיש להם יותר מה ללמוד מאיתנו.

ברור לי שהאתגרים הניצבים בפניך הם קשים, אבל אין לי ספק שאתה יכול לעמוד בהם. המציאות שלך היא לא פשוטה אבל אם אתה נמצא בה, סימן שיש לך כוחות להתמודד איתה. אני חוזר ואומר שעליך לשמור על הזהות שלך, לקדש שם שמים [במעשים] ולא רק בדיבורים, לחיות את חייך כמו שלמדת בישיבה ובבית, ובע"ה כשהפערים יצטמצמו אתה תרגיש טוב יותר בבית.

בהצלחה רבה,
יואב.