שאלה
כבוד הרב שלום,
שאלתי את השאלה הזו בעבר ועדיין לא קיבלתי תשובה מספקת מאף רב.
תוכל בבקשה להסביר לי מדוע משתמשים בברכה: "ברוך שלא עשני אשה" בצורת שלילה כלפי האשה? ולא בצורת חיוב כלפי מי שאתם (הגברים)- "שכן עשני איש/גבר" הרי אנו שתי יצורים כ"כ שונים והפוכים אחד מן השני. איך אפשר בכלל לעשות יחס בין השניים? ומדוע האשה מברכת "שעשני כרצונו"? אומרים שזהו רצון הבורא. שזוהי ה"שלמות", אז מדוע שוללים את זה בברכה "שלא עשני (כביכול)- כרצונו"?! זה לא מובן לי בכלל.
קיבלתי הסברים רבים לברכה זו ושומדבר אף פעם לא שיכנע אותי. כל ה"תירוצים" נשמעים לי עלובים ולא הגיוניים. הרי אנו בריאה של הקב"ה. איך ייתכן שיש דבר טוב יותר מהשני?
זה מיתקשר ומיתחבר לי לעוד הרבה רעיונות שאני קוראת/ שומעת לגבי תפיסת האשה- כמו למשל אשה משולה ל: אדמה, צמצום (גבורה), ירח (אין לה אור משל עצמה, היא ריקה וכל ההשפעה שלה היא רק מהשמש- איש...), פסיביות, סטטיות, יראה וכו'... מאין תחושה שהאשה היא "נחותה", שהיא "ריקה", שהיא כאילו מייצגת את כוחו של היצר הרע..(?!) שכל הקיום בעצם נועד בשביל האיש והאשה היא פה רק כדי "לעזור" לו. לכבס לו, להוליד לו, לבשל לו, "לעשות את רצון בעלה", להתקפל, לשתוק ולהתפלל שיוולדו לה "בנים צדיקים" (ולא בנות צדיקות...קראתי פעם באיזה ספר ידוע ומקובל שאשה לא צריכה להיות בצער אם נולדה לה בת ושתבין ותקבל שזה רצון ה'...).
מודה לך מאוד על תשובתך
תשובה
לשואלת שלום רב
לפני שאתייחס לביטוי זה או אחר, אנסה להסביר את היחס העקרוני לנשים ביהדות, לפי הבנתי.
מהו ייעודו העיקרי של האדם? "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך..." ובמקום אחר "...לאהבה את ה' אלוקיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו..." כלומר ייעודו של האדם לעשות את רצון ה', לעובדו , לאהוב ולירא אותו, והשיא – לדבוק בו. בכל זה אין הבדל בין איש לאישה. כל אחד ע"פ מעשיו, מאמציו, עבודתו ויראת ה' שבליבו יכול לזכות לדרגות הגבוהות ביותר של קדושה ודבקות בה'. והשיא נבואה. וכך כתוב בספר תנא דבי אליהו – "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו". כלומר בכך אין הבדל ויתרון לזה על זו או להיפך, אלא הכל תלוי באדם עצמו, וכל אחד יכול להגיע לדרגות העליונות ביותר. ואכן אנו מוצאים נשים רבות שזכו לנבואה.
וכך אומרים חז"ל על דרגתם הנבואית של שרה ואברהם – "אברהם טפל לשרה בנבואה". כלומר דרגתה הנבואית הייתה גבוהה משלו! אנחנו קוראים בתנ"ך הרבה על פעולותיו של אברהם, מלחמות, משא ומתן והשיא – עקידת יצחק. ואעפ"כ שרה השיגה בנבואה יותר ממנו, ולכן נצטווה לשמוע בקולה. רואים כאן שיש הבדל בין השלמות האישית לפני ה' והדבקות בו, לבין האחריות לפעול בעולם, להשפיע על העולם כולו את אור ה'. ואכן בכך עוסק אברהם מאז כניסתו לארץ – הולך ובונה מזבחות וקורא שם בשם ה', ומשפיע. (ולכן דווקא האבות נקראו "מרכבה לשכינה" כלומר הכלי לגילוי והופעת שם ה' בעולם).
לכן בתחום הפנימי, החשוב באמת, כלומר מעמדו של האדם לפני האל, קרבתו אליו ודבקותו בו, בכך אין האישה נחותה או ריקה כלל.
מתוך זה נבוא לברר את ברכות השחר. ברכות אלה אינן עוסקות בהתעלותו של האדם אלא בהכנתו לקום ולפעול בחיי היומיום. זוקף כפופים, מתיר אסורים וכו' מתארים את התעוררותו של האדם והשתחררותו מכבלי השינה. אח"כ הוא שם את רגליו על הרצפה (המכין מצעדי גבר), מתלבש (מלביש ערומים) חוגר חגורו (אוזר ישראל בגבורה) ומתחיל לפעול (הנותן ליעף כח). במכלול הזה, שאינו עוסק בפנימיותו של האדם אלא פונה החוצה, אנו מברכים ומודים לה' על כך שלא צמצם את החיוב שלנו לפעול לתקן את העולם כפי שצמצם את הגוי, ולא כפי שצמצם את החיוב על העבד ולא כפי שצמצם את החיוב על האישה. אין כאן אמירה לגבי מעמדה הרוחני ולגבי יכולת ההתעלות הרוחנית שלה. על זה אנו מברכים ברכה אחרת – ברכת התורה. בברכה זו אנו מודים לה' על שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורה ונתן לנו את היכולת, ולכן גם את החיוב, להתעלות ולהדבק בו. ואכן בברכה זו גם נשים חייבות! (שו"ע או"ח סוף סימן מ"ז) שכן כאמור גם הם שייכות לזה.
ולכן ברור שאין כאן יחס של נחיתות. כך גם יש להבין ביטויים נוספים ששאלת עליהם בסוף. וכך התפילה לבנים צדיקים היא בגלל השפעתם בעולם. וכן כל ביטויי העזרה מתייחסים לפעולתו של האדם בעולם, כלפי חוץ. בתחום עולמו הפנימי לשניהם אותו ייעוד "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם.."
אקווה שהסבריי לא נשמעים עלובים ושמצאת בהם מעט הגיון. האומנם?
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם