נשבר ליייייייייייייי

שקט.
את פשוט צריכה קצת שקט.
קחי את המקום הכי רגוע שאת מכירה באיזור שלך, בלי יותר מידי בלגן, כמובן שיהי'ה בטיחותי, לא איזה שמורה נידחת בשום מקום ופשוט תנסי להסתכל על דברים באופן הפשוט של המילה.
בגלל שעוד לא מצאו את הכפתור הזה, שמחובר לנו למוח ורשום עליו 'השתק', ואין דבר כזה לעצור את המחשבות, לא כתבתי לך:
תנסי לא לחשוב בכלל...כי זה יצא קצת מפגר.
מה כן? פשוט לנסות לטבוע. (במובן המטפורי ...)
בבריאה. בגלים, ברעש שלהם, ההתנפצות שלהם באבנים, הכחול, שמיים, שחפים
אם זה במקום אחר, עצים, עננים (הולך להיות סוער לקראת סופ"ש) חיות...פשוט להתבונן בהם ולא לשכוח כמה כללים חשובים:
א. את לא חושבת על עצמך, כמה רע לך, כמה דפוקה עבודת ה' שלך, כמה שאת משקרת
ב. מה יהי'ה בעתיד וכמה ה' שונא אותך. פשוט לא!
לא מעניין אותך מה יהי'ה מחר, לא מעניין אותך מה היה אתמול. זה נקרא לחיות את הרגע. להתמזג עם הסביבה, להתחיל לזרום.
הטיול הזה לא אמור לקחת לך יותר מידי זמן, מספיק שפתאום תמצאי את עצמך בוהה באיזה נוף יפה חצי שעה ואחר כך תעברי על הנקודות הבאות:
מאיזה מקום מגיע הרצון שלך להגיע לשלמות בעבודת ה'? מזה שאת רוצה להתקרב לקב"ה, או מזה שחשוב לך להיות התלמידה המצטיינת בכיתה שלו?
ההבדל בין עבודת ה' אמיתית לעבודה עצמית הוא כל כך דק שלפעמים אנחנו לא יכולים בכלל להבדיל ביניהם.
אחלה, אז איך נדע באמת אם כל הכוונות שלנו מגיעות ממקום טוב ובריא?
פשוט מאוד: אם בסוף העבודה הזו אנחנו מרגישים עצבות -כנראה שעלינו על הרכבת, אבל על זו שנוסעת לכיוון ההפוך
אם אנחנו מרגישים שמחה כזו שעוטפת אותנו, אנחנו בכיוון הנכון.
הקב"ה לא רוצה ממך יותר ממה שאת מסוגלת ואם את יודעת שאת עושה הכול בשביל להתקרב אליו, זו לבד סיבה שאמורה לשמח אותך.
נכון, כל ספרי המוסר מלמדים אותנו להיות מודעים לעצמנו, להתבונן כל הזמן, לעשות חשבון נפש, אבל שימי לב שרובם ממליצים על חצי שעה- שעה ביום!
מה שקרה שנסחפת 'קצת' ונפלת לעצבות. לדינים.
ואיך לא תיפלי אם הדבקת למשקפיים שדרכם את רואה את העולם זכוכית מגדלת ענקית שבה כל מעידה שלך הופכת אותך למפלצת?
מה קבלת?
בת שכל היום חושבת איך להשתפר ובסוף מוצאת את עצמה בארץ באסלנד.
שמעת על באסלנד?
מן מקום כזה שהאנשים שם עצובים ואין להם כוח לכלום וגם לא בא להם כלום כי בשביל מה להשקיע בכלל אם בסוף יצא דפוק כמו בהתחלה?
אז מעכשיו:
כל המחשבות שלך, כל הדאגות שלך כל השאיפות שלך מתנקזות למקום אחד:
לא איך אני הולכת לעבוד את הקב"ה!
אלא איך אני הולכת לעבוד את הקב"ה בשמחה!
מילה גסה, דמיונית, מחוץ לחוק, אבל ממנה הכול מתחיל וניגמר.
קמת בבוקר? לפני גל המחשבות שהולך להציף אותך תדאגי לחזק את סכר השמחה!
ברוך ה' את נושמת!
ולא רק שאת נושמת אלא גם יודעת שמחכה לך יופי של ארוחת בוקר.
עכשיו בואי תראי מזה שחיתות? לא רק שמחכה לך ארוחת בוקר, את אפילו יכולה להגיע אליה בכוחות עצמך!!
מובן מאליו? בטוחה? אם ככה את מוזמנת להירשם למחנה קיץ הבא של 'קו לחיים', יש כמה בנות שהיו שמחות לספר לך כמה דברים.
עכשיו צ'מעי קטע: נניח לא בא לך בטוב לאכול את הארוחה בבית אלא בחוץ ועכשיו, קר בחוץ, מה תעשי?
תיקחי את המעיל שיש לך ותאכלי אותה בחוץ. אז יש לך גם כסף למעיל...גם זה פשוט לך?
דברי עם 100.000 הילדים שחיים מתחת לקן העוני...
אבל איך את יכולה? יש לך על הראש חובות כספיים ואת גם מחכה לתשובה מהרופא לדעת שהכול בסדר לא?
אממ...כנראה שלא, כי אם היה לך דברים כאלו על הראש לא היית מגיעה בכלל למחשבות האלו.
מזה אומר?
קודם כל שהקב"ה אוהב אותך. מאוד אוהב אותך! ושיש לך חיים כל כך טובים, עד שבמקום להודות על זה ולחייך חיוך ענק מצאת זמן להפוך ושתיים סוכר עם היצר הרע שמגיע לך להבדיל מהלבוש שהוא בא לבנים עם זקן לבן וארוך, בלבוש של דוסית עם חצאית שמטאטא את הרצפה וכל הזמן אומרת תהילים:
'צבועה, שקרנית! זה עבודת ה' זה? מה נראה לך שה' לא רואה?'
אבל על זה נאמר כבר: "
אם תמצה עומק הדין מי יצדק לפניך בדין?"
גם אם גדולי הדור יעמדו לפני מידת הדין...הם יפחדו...
בגלל זה הקב"ה נקרא גם כן אבא שלנו, ובגלל זה אנחנו מודים לקב"ה כל יום שהוא זה ששופט אותנו ולא אנחנו שופטים אותנו
כי לנו בתור בני אדם עם לב ענק, יש נטייה משום מה, לרדת לקטנות דמוחין. להתעסק עם שטויות.
חברה שלי לא אמרה לי שלום יפה? אני כבר אראה לה...
אבל הקב"ה אוהב אותנו, 'בני בכורי ישראל' והוא יודע כמה קשה כמו שהוא יודע כמה שאת רוצה
אז לסיום: חשוב לך באמת לשמח אותו? כל כך פשוט..תהיי שמחה!!!

רק בשמחות, שבת שלום
אבינועם
avinoam811@gmail.com