נפרדנו ומאד קשה לי

ב"ה
שלום יקרה,

אני כ"כ מבינה את הקושי שלך. את הכאב שבניתוק. את הציפייה לחידוש הקשר. אני יודעת כמה זה לא קל, או בעצם כמה זה קשה וכמה זה גם נראה בלתי אפשרי. אבל זו החלטה כ"כ נכונה! אשריכם שקיבלתם אותה, למרות כל הקשיים הנפשיים שיהיו לכם מזה! אין לך מושג כמה תועלת זה יביא לך כשבע"ה תתחתני. מן הסתם את יודעת שלחברות מתמשכת יש השפעות מאוד לא טובות על חיי הנישואין, אז ב"ה שאתם כבר לא שם...
תדעי לך שכל פעם כשאני שומעת על חברים שנפרדו בגלל שהבינו שקשר בגיל צעיר לא טוב, אני ממש מתרגשת. איזה נוער מדהים יש לנו. איזה כוחות יש לו... עכשיו גם את מתווספת לאלה שאני מתרגשת מהם.
ניסיתי לחשוב מה יכול להקל עליך את הכאב שבפרידה. לא נראה לי שיש משהו שיכול למחוק אותו, אבל אני כן חושבת שאפשר להקל עליו. קודם כל, צריך לדעת שהזמן עושה את שלו. ככל שהזמן עובר והחיים ממשיכים גם בלעדיו, הזיכרונות מתכהים ואיתם גם הכאב. את תראי, ככל שהזמן יעבור יהיה לך בע"ה יותר קל. אבל חוץ מזה, ניסיתי לחשוב על כמה רעיונות שאני מקווה שיעזרו.
דבר ראשון, אנחנו יודעים שככל שאנחנו מבינים יותר את המשמעות של מעשה מסוים יש לנו יותר כוח לעשות/לא לעשות אותו. זה נכון בהרבה תחומים, ונראה לי שגם כאן. לכן הייתי ממליצה לך ללמוד על מהות הקשר שבין איש לאישה, על מהות הנישואין, על המשמעות של בית יהודי וכו´, כדי שיהיה לך יותר כוח להתמודדות היומיומית. כשתביני יותר לעומק שההקרבה שלך היא לא סתם, תרגישי ששווה לך להשקיע עכשיו בשביל שאחרי זה הבית שלך יהיה יותר יציב ויותר קדוש. ככל שתביני יותר מה המשמעות של בית יהודי ואיך קשר לפני הזמן פוגע בו, תהיה לך יותר מוטיבציה לסבול עכשיו בשביל שבעתיד הקשר שלך עם בעלך יהיה יותר טהור. מומלץ.
עוד משהו חשוב: כשהייתם ביחד, הקשר בניכם מילא את החיים שלך בתוכן. השיחות איתו, הפגישות, הSMS ובכלל כל המחשבות עליו...ואפילו מבחינת מספר השעות שזה תפס לך. ועכשיו לא רק שאין לך אותו וזה כבר מאוד מאוד חסר, אלא נשארת גם עם חיים ריקים, משעממים וחסרי עניין. החלל הזה שנשאר אצלך בלב, החוסר עניין והזמן שהתפנה, מחזיר אותך כל פעם חזרה אל הקשר וגורם לך להתגעגע אליו הרבה יותר. זה ידוע שכשעושים הרבה דברים ועסוקים בהרבה עניינים אין זמן להתגעגע, אין למחשבות זמן להתעורר ולהציק. לכן אני מאוד ממליצה למצוא לך עכשיו עניין אחר בחיים. משהו שיהיה לך כיף לעשות, כיף לחשוב עליו. זה יכול להיות חוג, התנדבות, הדרכה איפשהו, או כל דבר אחר. העיקר למלא את החיים בתוכן חדש. לא להישאר בריק שנוצר אלא למלא אותו בדברים שיוסיפו לך מרץ. נראה לי שזה יכול מאוד להקל ולעזור לך לחזור למסלול חיים נורמלי.
מן הסתם עכשיו זה נראה לך חסר סיכוי להמשיך את החיים בצורה נורמאלית. טבעי לגמרי שזה מה שתרגישי. כשנמצאים בפנים, זה נראה בלתי אפשרי לצאת מזה. זה נראה כמו צוק תלול שאין סיכוי לטפס עליו. וכמו בצוק, אם כשנעמוד בתחתית ההר נראה אנשים רגילים, כמוני וכמוך מצליחים לטפס עליו, כבר לא נחשוב שזה בלתי אפשרי. וככל שנראה יותר אנשים מצליחים, זה יהיה יותר ויותר מציאותי מבחינתנו, עד שבסוף גם אנחנו ננסה ונצליח. כי אם הם יכולים, גם אני יכולה...
תדעי שאת ממש לא היחידה שנמצאת במצב מסוג כזה, שנמצאת בהתמודדות כזו. יש המון בני נוער שמתמודדים והתמודדו עם קשיים כאלו. את לא האדם היחיד שצריך לטפס על צוק כ"כ גבוה ותלול. אז אולי כמו במשל, אם תשמעי בני נוער שעמדו בניסיון כזה למרות הקושי, זה יחזק אותך ויראה לך שהדבר אפשרי.
כדאי להתחזק מאחרים. אני נהנית לקרוא את התגובות שמתפרסמות באתר שלנו, הגולשים כותבים שם מהניסיון האישי ומההתמודדות האישית שלהם. אותי אישית זה ממש מחזק. אני ממליצה לך בחום להיכנס לאתר, ולקרוא תגובות של גולשים על השאלות בנושא בינו לבינה. לדעתי זה יכול מאוד לחזק.
זה מה שנראה לי.

את מוזמנת בחום להגיב, לשאול ולהתייעץ בכל נושא!

אני מברכת אותך שתזכי לעבור את ההתמודדות הלא פשוטה הזו בצורה הטובה ביותר וגם הנעימה ביותר, ושכשיגיע הזמן תזכי להקים עם המיועד לך בית קדוש וטהור שיעשה נחת רוח להשי"ת.

ה´ יברך אותך!
תרצה.
Tertza2@shoresh.org.il