שאלה
בס"ד.
כבוד הרב שלום.
לפני הנישואים (אני נשואה 10 חודשים) נכשלתי בשמירת נגיעה עם מי שהיום בעלי ובספק כשרות באורז וקציצת ירקות. ( כאשר אכלתי אצל קרובי משפחה של בעלילאחר שכנועים אין סופיים , המשפחה שומרת על הפרדה בבישול אך אינה שומרת על הפרדת כלים בכיור ). מאז בכיתי והצטערתי וביום כיפור במיוחד שפכתי את כאבי לפני הבורא ביקשתי את סליחתו. אני מרגישה צורך לציין שבשתי המצוות בשמירת נגיעה מאז שנכנסתי לאולפנא לקחתי על עצמי להקפיד ובכשרות משפחתי מאז ומתמיד שמרה ,והתחזקה , מאז היותי באולפנא למדנו והוספנו הקפדות.
בנושא הנגיעה כמו שציינתי נכשלתי עם בעלי ועם אחרים לא אז כך זה ממשיך. בנושא הכשרות לקחתי על עצמי לצמצם למנימום בלי נדר אכילה בחוץ ואצל קרובי משפחה רק דברים קנויים, סגורים.
בבית אנחנו משתדלים להקפיד על מוצרי מהדרין כמו בבית הורי ויבול אוצר בית דין.
עדיין אני מתייסרת ובוכה כל פעם שאני נזכרת זה צובט ומכאיב לי מה אפשר עוד לעשות?
סליחה על האריכות תודה על ההקשבה והתשובה.
תשובה
שלום וטוב.
יישר כוח על רגישותך הרוחנית.
התשובה הנכונה כוללת גם חרטה על החטא - ובלי ספק את מקיימת תנאי זה.
אך העיקר בתשובה הוא הקבלה לעתיד ושינוי ההתנהגות לטובה. וכאשר את טובעת בעבר, זה עלול דווקא להפריע לחייך באופן תקין עם בעלך וכו'. כך שקבלי עליך קבלות טובות בתחומים הראויים לתיקון, ואל תשקעי בייאוש ובדכדוך.
לא הבנתי בדיוק מה הייתה הבעיה באכילה אצל קרובי משפחת בעלך. אם כל הבעיה היא שאינם מפרידים את שטיפת הכלים בכיור - הרי שרוב הסיכויים שזה בדיעבד לא הטריף את האוכל שאכלת. וכן גם אם אינם בוררים אורז, רוב הסיכויים בדיעבד שלא אכלת שרצים. (כמובן, ברור שלכתחילה יש להיזהר ממקרים כאלו). אינני חושב שיש צורך לקבל על עצמך שלא לאכול כלל אצל אנשים אחרים - זה לא ריאלי ולא אנושי. אפשר לקבל קבלה מתונה יותר.
התחזקי בדרך התיקון, ולא בדרך הייאוש.