נמצאת בדאון של החיים, מה כבר אפשר לומר ולעשות?

אהלן גם לך,
נשמע שאת מסתכלת על השנה שלך והדבר היחיד שהיית רוצה לעשות לה זה דליט עצבני.
כאילו מכל כיוון שאת מסתכלת על זה, זה קווץ'.
ובאמת שניסית גם לצבוע בקצת ורוד ולהרים ת'ראש מעל המים, לדבר עם החברה, לדבר עם המורה, אבל מה לעשות שמרגיש שלא רק שלא הצלחת לנטרל את הפצצה, היא מתקתקת עם מנגנון השהייה שאוטוטו הולך להיגמר.
ומה בעצם יש עוד לומר לילדה שכל שניה נופלת ורבה?
אז בואי תתקרבי למסך ואני אגלה לך בסוד, מה עוד יש להגיד,
והאמת שזה לא 'עוד', אלא זה ה-דבר שיש להגיד:
את מדהימה והלוואי ותרשי לעצמך לדעת עד כמה!
וכן, ב"ה הכל טוב אצלי, גם בהבנת הנקרא המצב בסדר ותודה ששאלת.
את מדהימה, כי את עדיין רוצה לעלות מהמצב הזה. כי עוד לא איבדת את זה לגמרי.
תסכימי שאם היית מתייאשת ובכלל לא היינו פה, המצב היה ה ר ב ה יותר מדאיג.
עצם זה שיש פה מישהי שעוד לא התייאשה ומחפשת את החבל ללמעלה מראה שיש על מה ועל מי לבנות.
ודיר באלאק אם את מגלגלת עכשיו עיניים ב'כן, בטח.. שמענו...', זה הרבה מאד ואין לך מושג עד כמה, אני לא מגזימה, מדובר ב-80% מהעניין אם לא יותר.
עכשיו קחי את האנרגיה הגרעינית הזאת שלך לפני שאחמדאינג'אד מתקשר אלייך ותשתמשי בה.
קודם כל תטפחי לעצמך על הכתף.
עוד פעם. מגיע לך.
יודעת כמה אנשים מזמן כבר היו זורקים הכל ומפסיקים לרצות ואפילו לרצות לרצות?
עכשיו, ניסית פעם לחשוב מה דוחף אותך ליפול לתהומות האינטרנט והמריבות?
ואולי, שאלה מקדימה זה מה גורם לך בכלל לעמוד על הצוק הזה? מה דוחף אותך לפינות החשוכות האלה?
כי כמו שאני רואה את הדברים מהצד הזה של המסך (ולא שאני מתיימרת להגיד שאני צודקת, אני לא יודעת ובאמת שה' לא גילה לי הלילה בחלום...),
יכול להיות שהדברים האלה הם התוצאה של נפילה כואבת שנדחפת אליה איכשהו?
אז כמובן שאפשר וגם צריך לטפל במכה כי זה כואב, ויש יוד ופלסטר ושות', השאלה אם זה מה שימנע את הדחיפה לנפילה הבאה.
או מה שבעצם צריך לטפל בו זה אותו גורם דחיפה (מה אמא שלו לא לימדה אותך שלא מנומס לדחוף אחרים?!...)
מודה שלא בדיוק הבנתי אם החומת ברלין שהולכת ונבנית בך כלפי אנשים היא התרנגולת או הביצה, והאמת שזה לא כל כך משנה, כי יש מצב שדווקא השתיקה הרועמת הזו גורמת לך להתפצפץ מבפנים ודוחפת אותך לאותן פינות חשוכות ואז את לא מדברת עליהן, כי זה כבר לא עוזר/כי אין עם מי ואולי הוא יעזוב, ואז את שוב מוצאת את עצמך באותו אתר חשוך או שוב צורחת על ההורים.
ושלום לאפקט מעגל הקסם שאת שבויה שלו.
עכשיו יש לך 2 אפשרויות:
אפשר לנסות לחשוב ולזהות מה הקודקוד בעסק, מה הנקודה שמתדלקת את הסיפור והשורש שהכל עליו יושב, להתייחס ולטפל בו ואז בעז"ה אפקט מעגל הקסם יעבוד לכיוון השני.
ואפשר גם ללכת בכיוון אחר להחליט שאת לא הולכת לחפור בזה יותר מידי ולהתבחבש באובר מודעות, שאת מצמיחה את עצמך ממקום טוב. פותחת דף חדש, סתם ככה בסוף סיון בלי קשר לכלום.
לגמרי יכול להיות שבהתחלה תמציאי וזה לא יבוא לך ממקום כל כך אמיתי, ההסתכלות ותחושת הטוב בחיים, ואכן אני ממליצה לך להעמיד פנים.
מה שכן, העמדת פנים הזאתי תעזור לך בסופו של דבר ליצור העמדת פְּנִים (והקרדיט לרבנית ימימה על השנינות), והנה שוב תגיעי לאותו פאנץ' של מקודם ומעגל הקסם שלך יתחיל להסתובב לצד השני.
אגב, אני לא מכירה את המורה שלך, אבל שימי לב שאת זאת שמרגישה החופרת, וזה בכלל לא אומר שזה מה שהיא חושבת.. בכולופן, עד כמה שידוע לנו אנחנו נשארים באזור בזמן הקרוב. מוזמנת.

רק טוב
רינת
rintz3@gmail.com