נמאס לי מהעול של לימודים ובגרויות

שלום לשואלת היקרה!

ראשית, חשוב לי להביע הערכה על הרצון העז שלך לעשות את הדבר העיקרי, וכל זאת מבלי להניח את הדברים החשובים שהם קצת פחות עיקריים. הרבה אנשים פשוט נצמדים לעיקר או לטפל, ולך יש אמונה שאכן "ניתן לשלב" כפי שכתבת, וזה אכן נכון ואמיתי, אשריך מלאנתה!

גם לעבדך הנאמן, כותב שורות אלו, היו אותן התלבטויות בכיתה י"א, עד שבכיתה י"ב אכן נקעה נפשי מכל הדברים האלו, ולאט לאט תפס את מקומם של הלימודים, לימוד תורה לשמה (דהיינו, לא במסגרת הלימודים), השקעה בעבודת ה´ בתחומים אחרים וכו´. אבל... היה חשוב לי לברר את העניין ושאלתי והתעניינתי המון, אצל חברים בגילי וגם אצל מבוגרים. כרגיל, אצל רוב המבוגרים לא קיבלתי תשובות מספקות, והיו אלו דווקא שני חברים בגילי שנתנו שתי תשובות שונות, שעזרו לי בהתמודדות, ופתחו לי את הראש.

ראשית, התשובה של ירון. ירון הוא בחור מאוד מסודר. הוא הקפיד לקבל בכל מבחן 100, פחות מכך, היה תמיד כישלון מבחינתו. חשוב להדגיש שזה לא נבע אצלו מגאווה, כי אם כן, אז לא הייתי מעריך אותו ואוהב אותו כל כך. יום אחד אכן נדרשתי לכך, ושאלתיו מדוע הוא משקיע את ראשו ורובו בדברים הטפלים האלו, והקשיתי עליו כעין מה שכתבת את. הוא ענה לי תשובה פשוטה: ["אם אני כבר עושה את זה, אני כבר רוצה לעשות את זה ברצינות"]. יהודי יכול לבחור מה הוא עושה, וזה לא משנה באיזה תחום, אבל כיון שאנחנו בנים של מלך כאשר אנו נדרשים לפרויקט מסוים, אנו משתדלים לעשות אותו הכי טוב שאפשר. הערכתי אותו מאוד בעקבות התשובה הזו, והנחתי לו עם ההצקות, אבל עדיין לא השתכנעתי.

עד ששמעתי את מה שאייל אמר לי. "תקשיב", הוא אמר לי. "אנחנו נערים צעירים במיטב שנותינו, אך עדיין לא היתה לנו שום נקודת מבחן מול עצמנו, שיכולנו לבדוק האם אנו מסוגלים להתחיל ולגמור משהו מהתחלה עד הסוף, [הבגרות היא רק כלי שאנו יכולים לאמן את עצמנו לעתיד]". קימטתי את מצחי ושאלתי: "גם אם היינו לומדים על תולדות האבורגי´נים והכבשים בצפון ניו זילנד ועל הפרת האיזון האקולוגי באוסטרליה בכלל?". "בדיוק!" הוא חייך. האמת שזה גם העומק של התשובה של ירון, רק שהוא לא הצליח לבטא את זה. (האמת היא שזה לא לגמרי נכון. לא מעט דברים בלימודים לבגרות הם כן דברים יסודיים שיועילו לנו בהמשך החיים בצורה זו או אחרת)

לעניינינו, את לא חייבת להיות כמו ירון (למרות שברור לי שאת יכולה), בטח ובטח אם זה גורם לך עצבנות ופוגע לך בשמחה. את צריכה להציב לך רף שיהיה ע"פ המדד של הרב יהושע שפירא שליט"א: קשה, קרוב ומענג. כלומר, לא קל מדי, משום שאז אין כאן אתגר ופיתוח עצמי אמיתי, אבל קרוב, כך שיש סיכוי סביר שתצליחי אם רק תרצי, והמדד הכי חשוב זה השמחה והעונג שיש לך מההתמודדות שלך עם האתגר. וכשהאתגרים הולכים ומתגברים גם הכוחות שאת מקבלת מה´ הם בהתאם, אז לפי זה את צריכה להשתוקק כבר לשנה הבאה ולעוד שנתיים.

לגבי ענייני המשמעת בתוך הציון, אולי צריך לנסות לגלות הבנה משום שזו הדרך היחידה של תיכון לשמור על משמעת סבירה. והרי גם המשמעת בסופו של דבר היא לטובתכם. קשה מאוד ללמוד בכיתה לא ממושמעת. וגם אם את לא מגלה הבנה, אז אולי תרחמי על מנהלי המוסד שבו את לומדת שזו הדרך היחידה שלהם להשליט סדר ומשמעת. ואם גם זה קשה לך, אפשר לחשוב שגם זה אתגר שמכין אותי לחיים, ולעבודת ה´, שמצריכה משמעת עצמית גבוהה מאוד.

לסיכום, אם רואים את כל המציאות, ובעיקר את המציאויות שקצת יותר קשה להתמודד עמן, כדיבור של ה´ יתברך אליך אישית, כאתגר שעוזר לך להתקרב אליו יתברך, ולבנות עובדת ה´, הכל הרבה יותר פשוט (לפחות בשכל...). והכי חשוב, שאת כל זה את עושה רק בשבילך ולמען ה´ יתברך, לא למען הורים או מורים ובטח שלא חברות, רק לכבודו יתברך.

אם יש לך עוד שאלות בנושא זה או בכל נושא אחר ניתן לפנות אלי בשמחה
בהערכה רבה,
שמואל
shmuelart@gmail.com