נמאס לי להרגיש שאני לא בסדר!

לשואלת שלום,
אנחנו מאוד מתנצלים על העיכוב הגדול בתשובה. למרות ששלחת אותה מזמן, היא הגיעה אלינו רק לפני כמה ימים. וזו התשובה שהתקבלה עבורך:

שלום לך יקירתי, חג שמח!
את מרגישה שבוחנים אותך,
את מרגישה שכועסים עליך,
את מרגישה שבמלחמה הזו את לא תנצחי...

ואולי את רק מרגישה???

עיצרי לרגע ושאלי את עצמך: מה כוחה של המחשבה? האם למחשבה קטנה יש כוח להשפיע על הרגשות שלנו??
האם מחשבה משמחת יכולה להביא להתעוררות ושמחה או שאין כל קשר בין המחשבות לרגשות שלנו, לשמחה או לעצב שאדם יכול לחוש בעקבותיה.
האם ייתכן שאדם שיחשוב כל היום הפך הטוב, יקבל גם השפעה לא חיובית על חייו????
או שפשוט אפשר להיות פסימי, מדוכא ועצוב ובכל זאת לעבוד את ה´ מתוך שמחה, להתפלל מתוך כוונה וחיות ולהיות מאושרים על שנפל בחלקנו להיות חלק מעם סגולה????

את וודאי משערת שלא ניתן לחשוב היפך הטוב, ובכל זאת להיות מאושרים.

החסידות מלמדת אותנו: "תחשוב טוב יהיה טוב"
אף אחד לא ציווה עלינו לכעוס, לרטון, להתנהג בקשיחות כלפי עצמנו, וברור שבהנהגה קשה זו לא תגיעי לנחלה של שמחה, אושר והצלחה בעבודת ה´.
לימוד תורה וקיום מצוות אכן צריך להעשות מתוך קבלת עול, מתוך קבלת מלכותו של ה´ עלינו אך מתוך שמחה, והמרחק בין הצורה בה את ניגשת לעבודה בקודש מרוחקת שנות אור מעבודה שנעשית מתוך חיות ושמחה ומרץ לעבוד את ה´.
אין צורך להכנס ל"מרה שחורה", וכמובן שמיותר לבזבז עצבים וכוחות נפש כל כך חשובים על חששות שאין בהם יסוד.
מי כועס עליך??
מי קבע שזה לא בסדר לשאול שאלות?? (ההיפך הנכון)
ומי החליט שאת לא בסדר?? שאת לא לומדת מספיק??
כנראה שאת בלבד.
מדוע שלא תנצחי במלחמה שאת שולטת בה?

ראי יקירתי, אני חושבת: (וייתכן שאני טועה)
1. אימצת לעצמך גישה לא נכונה ב"מלחמת" הגוף על הנפש.
2. הרגלת את עצמך לחשוב היפך הטוב, לכן ניגש בע"ה לעשות סדר בדברים:

א. היחס בין הגוף לנפש:
ידועה תורת הבעל שם טוב על הפסוק: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו...עזוב תעזוב עמו". את וודאי שואלת מה הקשר???
פירוש הפסוק לפי תורת החסידות הוא: כאשר יהודי יסתכל היטב על החומר שלו, שהוא הגוף, הוא יגלה שהגוף שונא את הנשמה, כיוון שהם מציינים הפכים גמורים, הגוף שונא את הנשמה שמתגעגעת לאלוקות ורוחניות. ואז כשתביני זאת תקלטי דבר נוסף: הגוף לפעמים כורע תחת העומס "רובץ תחת משאו" הגוף מתעצל בקיום תורה ומצוות ואינו רוצה לקיים שליחותו בעולם אלא מעוניין למרוד, אבל אז מקשה הבעל שם טוב, שאולי יעלה בלבבך: "וחדלת מעזוב לו" זאת אומרת אולי תחשוב אני אסגף את הגוף שלי, אלחם איתו, אלך איתו "ראש בראש" עד שאנצח!!! אני לא אעזוב אותו...
באה התורה הקדושה שמאירה את עיננו, ומבהירה לנו את כל ענייני העולם ואומרת לנו: הדרך לשבור את החומריות, אינה בסיגופים, תעניות ומלחמות אלא דווקא:
"עזוב תעזוב עמו" אנו נברר את הגוף, את החומריות שלנו והגשמיות דווקא כשנעזוב את הגוף, עזיבה לשון בנין (רבי אבן עזרא אומר בספר נחמיה ג,ח על הפסוק: "ויעזבו את ירושלים" עזיבה לשון בנין) כשנבנה את הגוף ביחד עם התורה והמצוות, וכמו שהפסוק אומר: ועזבת "עמו", איתו ביחד ולא באופן של הפרדה בין גוף לנפש אלא בדרך של זיכוך וטיהור.
עלייך להבין את הגוף שלך, להבין שהוא רובץ תחת המשא של התורה והמצוות ולא מעוניין במהותו לקיימם ולכן עולות לך תחושות של עומס ובדיוק מהסיבה הזו את מרגישה שקשה לך, שאת לא מתפללת מספיק ואולי כבר עדיף שלא להתפלל??? את לא לומדת מספיק, את כועסת על עצמך...
כל המחשבות הללו מקורן מהיותה של הנשמה בתוך גוף גשמי. מה שעלייך לעשות הוא להבין שהקב"ה רוצה שנזכך את הגוף שאינו רוצה ברוחניות דווקא על ידי קיום תורה ומצוות, עד שנגיע למצב שהרגליים שלנו רצות לקיום את מצוות הבורא באופן אוטומטי.
למרות שהנשמה שלנו כלואה בגוף, אל "תכלאי" את עצמך!!!! הרפי מהמלחמה, הביני שצריך להקשיב לתחושות של הגוף שלנו, להתייחס לגשמיות כאל חלק מעבודת ה´, הרי הנשמה ירדה לעולם בלבוש גשמי של גוף שיש לו את הצרכים שלו ולכן גם כשאנו אוכלים, שותים, נהנים, או פשוט נחים אנו עובדים את ה´, פשוטו כמשמעו, הכל לשם תכלית השליחות לשמה ירדה נשמתנו לעולם.
ולפעמים אנו נתקלים בקשיים כגון: מחשבות לא רצויות שמבלבלות אותנו ומנסות להסיט אותנו מעבודת ה´ וזהו העניין השני אותו הזכרתי: חשיבה חיובית.

ב. "תחשוב טוב יהיה טוב"- הקשר בין מחשבה לרגש.
דמייני לעצמך מציאות כזו: אדם קם בבוקר, וחושב לעצמו: "איזה בוקר נורא" היום אני בטוח לא אצליח להתפלל כמו שצריך, כולם מסתכלים עליי בשבע עיניים, בוחנים אותי ומחכים לרגע ולשבריר השניה שאני אפול, אמעד ואשבור את הרגל.
האדם הנחמד הזה, שנקרא לו לצורך העניין "מר דב", קם ממיטתו, מצחצח שיניים, נוטל ידיים ומנסה להתפלל אבל אז הוא נזכר שהיום זה יום "על הפנים" והוא לא יצליח להתפלל, ואכן הוא לא מצליח להתפלל מה גם כשהוא יוצא מביתו הוא מועד ושובר את הרגל, וכך עוברים לו ימים בהם הוא מדמיין שחורות ואכן כך מתרחש.
הסיפור הלא הזוי הזה, מתרחש כמעט לכולנו, בכוחנו לחשוב היפך הטוב ולבסוף חס ושלום לראות את המחשבה שלנו נכנסת לעולם המציאות.
אחת מתחבולות הגוף היא עניין ה"מצב רוח", שמקשה בקיום תורה ומצוות, ולפעמים אנו חושבים באפן פסימיסטי ומגשימים את המחשבה הזו.
הכל נובע מכך שלמחשבה יש כוח אדיר ועצום, ואם יהודי יחשוב טוב ויבקש מה´ שיעזור לו להצליח בעניינים גשמיים או רוחניים הרי שעצם המחשבה והבקשה עוזרת לקבל כוחות מה´ לקיום הבקשה בפועל ממש.
העניין פועל גם הפוך, כחושבים לא טוב, אנו טוענים כוחות לא טובים למילוי המחשבה הלא רצויה וכך קרה ונשברה רגלו של "מר דב" בדיוק כפי שחשב, בסיפור המשעשע שסיפרתי לעיל.
מכאן המסקנה המתבקשת: אל תחשבי שמישהו כועס עלייך, להפך כולם מאושרים מכך שאת מוסיפה בעבודת ה´ שלך, אני מרוצה מכך  ובוודאי שגם את צריכה להיות מרוצה מאוד!!!
בבקשה יקירתי, אל תכעסי על עצמך, במקום לבזבז אנרגיות על כעס, נסי לחייך, להבין שהבניה הרוחנית מתרחשת בקצב של הגוף, ביחד איתו ובעזרתו ולא בנפרד, ולכן יש קשיים לעיתים קרובות אבל מכל קושי את צריכה לשאוב יותר ויותר שמחה על שהצלחת להתגבר עליו. ועמדת בנסיון.
בכל אופן, תתייחסי לעצבות או לכעס עצמי כהיפך בעבודת ה´ ומאחר שהם מרחיקים אותך מלקיים תורה ומצוות ב"חיות אמיתית" עלייך לחשוב טוב על עצמך ולהבין שהכל מתחיל ממחשבה קטנה שאת מסוגלת וממשיך ממעשים עצומים שיתורגמו למציאות.


ודבר אחרון,בקשר למה שכתבת: "אני מרגישה שאני חייבת לעשות כל הזמן, אם אפסיק אין דבר רע מכך"
וודאי שאת צריכה להיות תמיד בעשייה, הרי האדם תמיד צריך להתקדם ולהתקדם ולקרב את עצמו ואחרים לעבודת ה´ ומה רע בכך??? יש דברים שהם טובים ולא צריך להפוך אותם לבעיה מסיבה פשוטה: הם לא בעיה, אלא יתרון!!! אבל יחד עם זאת, צריך לנוח ולטעון מצברים לעשייה מחודשת.

ב ה צ ל ח ה מרובה!!!
יישר כוח על השאלה שלך ועל כך שאת משתפת אותנו בתחושותייך!!!
אשמח מאוד לשמוע את תגובתך (תוכלי לשלוח לי למייל)
שלך,
אירית ג´ולי אליה.
iritjully@walla.com