נישואין- לשם מה?

"למה בעצם צריכים להתחתן?" רבים בודאי יענו תשובה סטנדרטית בנוסח של: "כדי להקים בית יהודי", "כך ה' ציווה". וזו בוודאי תשובה אמיתית. לחיי נישואין מטרות רבות. אחת מהן היא כמובן להביא ילדים לעולם בקדושה ולגדל אותם כיהודים. אבל זה לא הכל, החיבור בין שתי נשמות ועבודתן המשותפת, עבודת המידות שלהן, אהבתן, התמודדותן, כל אלו מתאפשרים רק במסגרת הנישואין. אדם לבדו הוא "לא טוב", כפי הגדרת התורה, ורק כאשר הוא מתחבר לנפש תאומה וביחד איתה בונה חיים, מקיים מצוות ומתמודד, רק אז יש לזה ערך אמיתי.
ולגבי העניין של פירוד אחרי 10 שנים שאין ילדים, זה לא כל כך פשוט. יש לזה צדדים הלכתיים רבים ולא כל כך מהר זה קורה.

ואם כבר נגענו בנושא, למה באמת אנשים רוצים להתחתן? אם אנסח את התשובות שכבר שמעתי בעבר, או את אלה שהבנתי בעצמי דבר מתוך דבר, אזי התשובה לשאלה "למה אתה רוצה להתחתן" תהיה אחת מאלו, ברוב המקרים:
מה שהכי פשטני ומקובל הוא - "אני פשוט בגיל השידוכים, זה הדבר שכעת עלי לעשותו, כולם בגילי מתחילים לעסוק בשידוכים".
הסיבות המדויקות יותר, הן בדרך כלל או - "נמאס לי להיות לבד" (ונדמה לי שהבדידות תעלם כשאתחתן), או - "נמאס לי לגור בבית עם ההורים/האחים/האחיות" (ונדמה לי שהקשיים יעלמו כשאתחתן), או - "אין לי כח יותר ללימודים/בית ספר/טיפול באחי הקטנים/אין לי מקום משלי בבית/ההורים שלי רבים יותר מדי" (ואני מאמין כשאתחתן בוודאי יהיו חיי נעימים יותר).
מובן, שמעטים יודו שאלו הן הסיבות שבגללן הם רוצים להתחתן. נוח ומכובד יותר לומר "כדי להקים בית יהודי", או "זהו רצון ה'" אבל כדאי לדעת שמי שהולך להינשא מסיבות כאלו לא זהו בדיוק רצון ה'! לא כך מקימים בית יהודי!

האם חיי הנישואין הם באמת חיים מלאים סיפוק, שלום, שמחה ואהבה?
גם על שאלה זו אשיב בשאלה: "האם החיים בכלל הם באמת מלאים סיפוק, שלום, שמחה, ואהבה?"
והתשובה לשתי השאלות היא זהה: כן -ולא!
כן - אם עושים עבודה נכונה. ולא - אם לא עושים עבודה נכונה.
בכל מקרה - הציפייה שהחיים בכלל או חיי הנישואין בפרט יהיו טובים ונעימים ממילא, מאליהם - היא שגויה ומזמינה בעיות ומרירות רבה.
עצם הציפייה הזו, שיהיה לי טוב בלי שאעמול על זה, היא המציאות של "לא עושים עבודה נכונה", והיא היא שמבטיחה שהחיים לא יהיו מלאים "סיפוק, שלום, שמחה ואהבה".

התורה מספרת לנו בשבחו של יששכר בן יעקב - "יודעי בינה לעיתים". ליששכר היתה בינה עמוקה, כח התבוננות והבנה נדיר ויוצא דופן. הבנותיו של יששכר צריכות להיות, אם כן, דברים כה עמוקים שאדם מן השורה לא היה מבין מעצמו לעולם.
אחת מהבנותיו של יששכר מתארת התורה במילים: "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה". מה "גילה" יששכר? טוב מאוד לנוח, גם הארץ - הארציות וההנאות - הם נעימים מאוד. מה החידוש שבדבר, הלא כל האנושות חיה על פי עיקרון זה: עובדים בשביל לצאת לחופש, מתאמצים כדי להנות בסופו של דבר, והעיקר תמיד הוא המנוחה, החופש, העונג.
הפסוק הבא אחריו מעורר תמיהה גדולה עוד יותר: "ויט שכמו לסבול, ויהי למס עובד". יששכר גילה שטוב לנוח, ומה עשה? הלך לעבוד. לא הגיוני! אם "טוב לנוח" אז הולכים לנוח, לא מחפשים עבודה.
אבל כאן, בין שני הפסוקים, מסתתרת בינתו העמוקה של יששכר. כמו כולנו, ראה יששכר שבני האדם חפצים במנוחה ובעונג, אולם הוא גם התבונן במציאות העולם וראה שבעצם אף אחד לא מצליח להשיג את העונג ואת המנוחה המקווים, כי מציאות העולם מזמנת עמל ולא חופש. לכן, הבין יששכר ברוחב דעתו, שבשביל לנוח באמת, בשביל לחיות חיים "מלאים סיפוק, שלום, שמחה, ואהבה" צריך בתחילה לעבוד. כדי לקנות שלמות צריך להתייגע.
ולכן ההמשך המתבקש של "וירא מנוחה כי טוב" הוא "ויט שכמו לסבול".

אם רוצים נישואין טובים, איכותיים, מלאי אושר ושמחה, צריך לעבוד.
ובאמת זהו הפירוש האמיתי של "בית יהודי", זהו רצון ה' בבית יהודי. שני אנשים שיעבדו את ה' יחדיו, שיתקנו וישפרו את עצמם מתוך התמודדות יום יומית לא פשוטה זה עם זה, עם כל מצוקות החיים, עם הילדים וגידולם. מתוך כור ההיתוך הזה יצמח אדם. אדם שעבד, שעמל לתקן, ולשפר את עצמו ואת חייו באמצעות חיי הנישואין.
חתונה איננה בשום צורה פתרון לבעיות החיים. להיפך - היא כניסה לעולם של בעיות החיים בגדול, שכל הבעיות שקדמו להן מחווירות לעומתן.
מצד אחד זה קצת מפחיד, אבל אם הולכים על זה בעיניים פקוחות ומבינים שבעצם כשמתחתנים "עולים כיתה", לא נבהלים.
להקים בית יהודי פירושו ליצור זירה חדשה ומרתקת של עבודת המידות, של חסד אמיתי ויום יומי בלי הילה של כבוד ומחיאות כפיים שמאפיינים יותר את החסד שעושים עם זרים ולא עם בני בית. הנישואין מאמנים אותך ומזמנים לך תרגילים ברמה גבוהה של מסירות נפש, התאפקות, שמירת הלשון, אמונה וביטחון.
והם גם, בפשטות, זירת קיום מצוות רבות ומגוונות שאין אפשרות לזכות להן כראוי בלא נישואין, הלא הן מצוות קבלת שבת וחג, הכנסת אורחים, טהרת המשפחה ושמירת כשרות, ומעל לכל זה, או יותר נכון, מתוך כל זה, גידול ילדים.
הנישואין מאפשרים לנו לזכות ולהביא לעולם עוד נשמות קדושות שיגלו כבוד ה' בעולם, שבעזרת ה' מכוחנו ומכח חינוכנו הטוב ותפילותינו יהיו חיילים קדושים בצבא ה'. תורתם, מצוותיהם, תפילותיהם והתמודדותם עם יצרם הרע של הילדים האלה, יקרבו גם הם את גאולת ישראל ותיקון העולם.

ועל כן, כדי להיכנס נכון לזירה קדושה זו, צריך לדעת מראש שהשאלה התמידית שצריכה להישאל בלב כל אחד מבני הזוג, לפני ובוודאי אחרי הנישואין, היא אחת בלבד. "מה אתן", ולא "מה אקבל". כי כמו בכל עסק, אם שני שותפים תורמים כל אחד ממרצו וכוחו להצלחת העסק, הוא בודאי ישגשג ויגדל ויפרח, אבל אם כל אחד יצפה לראות רק מה השני יתרום לעסק, אזי יבוא הכישלון בלי ספק, זה רק שאלה של זמן מתי הכל יקרוס...
בדורות הקודמים אנשים הבינו טוב יותר, כי תפקידם מתבאר היטב במילים "קבלת עול מלכות שמיים".
בהבינם כי החיים הם עול, לקחו עול זה על עצמם.
ומבחינה רוחנית בודאי היו חייהם מאושרים יותר (ומספר הגירושין בימיהם ביחס לימינו - יוכיח). הם נישאו בגיל צעיר יותר מאתנו וידעו לקראת מה הם הולכים, לקראת זירת מאבק והתמודדות.

ואילו אנו, עם כל הרווחה והנוחות שמציע לנו העולם המודרני, מאושרים הרבה פחות, בשלים הרבה פחות, ומרירים הרבה יותר כלפי מושג הנישואין בפרט וכלפי החיים בכלל.
אין זה אלא מגעה הממית של מחלת הנהנתנות, אהבת החומר והתענוגות, שפרצה ומכה חללים גם בלב שומרי המצוות. בית שקם על בסיס של "מה יגידו", "איך אני נראה בעיני אחרים" ו"מה אני אוכל לקבל מזה" - איננו בית יהודי כל עיקר!
אינני מתכוון להסתייג מרצונך/רצוננו לחיים טובים ומאושרים. אני רק רוצה לחזור ולהיזכר במידע הקריטי כל כך שהתורה לימדה אותנו, שבשביל חיים נעימים וטובים צריך לעמול.
כך אמר החכם באדם: "מתוקה שנת העובד". יש מתיקות גם בעולם הזה - אם עובדים אזי גם השינה מתוקה. ה"סיפוק, שלום, שמחה ואהבה" קיימים בעולם, אין בכוונתי לומר שעלינו להתייאש מהם, אבל צריך להשקיע כדי לזכות בהם. אם עמלים, זוכים למנוחת הנפש אמיתית, אפילו בעולם הזה.

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה