נישואים

שלום יקרה.

שאלת שאלות גדולות מאוד וחשובות מאוד ואנסה לענות עליהן לפי הסדר.

אני מתחילה בציטוט של הרב דוד חי הכהן :
"התורה רואה את העולם ואת כל אשר נברא בעין טובה, כך נאמר בבראשית: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" וברור שכל המאמין בתורה, יודע כי כולה אמת עד לפרט האחרון. אם כן, למרות כל הקשיים והמשברים, יש לזכור כי העולם הוא טוב מאוד, הקשיים משמשים מכשירים ביד הבורא להעלות את הטוב אל קומה גבוהה ביותר. כך אמרו חז"ל על הפסוק (ישעיהו פרק ט' פס' א):"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" אלמלא הלכו בחושך לא ראו את האור הגדול.

שנית, הריני להזכירך, כי מחשבה דומה חשב עמרם, אביו של משה רבנו, ע"ה, כאשר גזר פרעה להמית את הבנים, אמר עמרם למה לנו להוליד בנים לבהלה? עמד וגרש את אשתו, אמרה לו בתו מרים "אבא, גזרתך קשה משל פרעה", שמע עמרם לבתו והחזיר את אשתו. ומחזרה בתשובה זו נולד משה רבנו, מושיעם של ישראל שהאיר את העולם לדורו ולדורות. מי יודע, אולי גם תשובתך יכולה להשפיע אור גדול, לך אכול בשמחה לחמך."

בנוסף אשמח אם תכנסי לקישור הבא שבו יש כמה שיעורים של רבנים (הרב ברלינר , הרב אליקים לבנון למשל) שמסבירים למה להתחתן, כמובן ע"פ השקפת ההלכה. בנוסף ישנם שיעורים על זוגיות ובכלל- מאוד מעניין!

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=780

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=365

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=793


בנוסף אני מצטטת תשובה שנענתה בנושא כבר בעבר ב"חברים מקשיבים" ע"י עדי:
זה רצון הבורא יתברך! ובחסדיו הרבים, נטע זאת בטבע שלנו, את הרצון להתחתן, כך שזו לא מצווה ה"באה אלינו מחוץ לנו".
כשהקב"ה ברא את האדם, בראו "צמוד" לאישה, בגב אחד משותף, מה שאומר- שלא יכלו לראות זה את זה. כשנבראה האישה- חוה- זה נעשה ע"י נסירה, חיתוך והפרדה שלה מן האדם. כעת- יכלה לענוד מולו ולראותו פנים מול פנים. לזה קוראים "סוד הנסירה". ומאז ועד היום- בכל הדורות- קיימת משיכה נשמתית, נפשית וגופנית בין האיש והאישה- רצון להתאחד שוב, שהרי היו מחוברים בהתחלה...
מעבר לרצון ה"טכני" להתחבר, לא להיות לבד, יש כאן דבר עמוק יותר- כשמחוברים- לא רואים זה את זה, כל אחד רואה רק את עצמו, אין על מה לעבוד, הכל סטאטי, עומד במקום ולא מתקדם, אפילו שזו מציאות עליונה ואידיאלית כביכול, כמו מלאכי השרת, אולם רצון ד' הוא שהאיש והאישה יעמלו ויחפשו זה את זה, ויעבדו קשה על-מנת להתחבר בקשר נצחי וחזק. יראו זה את זה וילמדו זה מזה, ייטיבו זה לזה, ילמדו להתאים את עצמם לזולתם (ע"י רגישות והתחשבות ולא ע"י טשטוש האישיות העצמית, שבכך לא מרוויחים כלום! החוכמה היא השלמות- כל אחד נותן את עצמו, עם ייחודו האישי- לקשר ויחד נוצר דבר שלישי נפלא, וזהו- בית, משפחה). ולהשלים זה את זה. ולכן- טבע האיש והאישה הוא להימשך זה לזו וזו לזה, ולא רק להימשך, אלא לחפש את האדם הנכון להימשך אליו ולבנות איתו בית- יצירה חדשה.
ולכן בגיל המתאים, בו קיימים שני העניינים הנ"ל- (ולא רק אחד- המשיכה! אין היתר ל"חברות" שלא למטרת חתונה) גם המשיכה וגם הרצון והיכולת (מבחינת בשלות נפשית) לבנות בית ולהקים משפחה- מרגישים רצון חזק מאוד למצוא אדם מתאים.
כמו כן, בגיל הזה מתגבשת תפיסת העולם, ביחס לתורה, חינוך ילדים, הנהגות בבית, ויש רצון חזק לבית משלנו, עם אדם ששאיפותיו דומות לשלנו, בית עם צביון כפי שאנו חושבים שצריך להיות וכפי שאנו שואפים שיהיה בעולם, והדרך להפצת הצביון הזה בעולם היא ע"י הנחלתו לילדינו, הדור הבא, שינחיל זאת אך לילדיו הוא, עד סוף כל הדורות, וכך יש רצף, המשכיות לאמונה שלנו, לתורה שלנו, ליהדות.

אדם עמל כל ימיו כדי לתקן את מידותיו, והדרך הטובה והיפה ביותר היא בקשר עמוק ארוך טווח עם אדם אחר. כל קשר בין אנשים, וקשר של נישואים בעיקר- דורש משני הצדדים התחשבות ורגישות, יכולת לתת ולקבל, לדאוג, להעריך ולאהוב. להשקיע בקשר, ללמוד זה מזה. ויש בכך השלמה הדדית, לימוד מן המידות, שכן- אם אישה קמצנית ובעלה- פזרן, הם יכולים ביחד להגיע אל מידת האמצע, כי הם מושפעים זה מזה מצד אחד, אך כל אחד שומר על ייחודו מצד שני, כך שהקשר תורם לשניהם ומסייע להם להגיע לשלמות המידות- "דרך האמצע" (רמב"ן, הלכות דעות), האישה תתחיל להיות קצת פחות קמצנית והבעל- יקמץ יותר וכל יגיעו למידת האמצע בתחום הזה.

כמובן שגם יש לאדם צורך בנפש קרובה אליו, שתהיה קשובה לעולמו, לרגשותיו ומחשבותיו, למצוקותיו ולשמחותיו, ובנישואים הוא מוצא את מבוקשו, עם אשתו.

הדברים כתובים בסדר הזה: רצון ד', תיקון המידות וצורך נפשי = מן הסיבה האידיאלית לסיבה הארצית יותר. אמנם הסיבה הארצית מובנת יותר, מורגשת יותר, אולם חשבתי, לעניות דעתי להתחיל מן הסיבה של רצון ד', בגלל חשיבותה, גישה של חיפוש האידיאל, ה"לכתחילה" של כל דבר, ולא רק מה הצורך של האדם, אבל זה משלים- בגלל האידיאל- ד' נטע באדם את הצורך הנפשי, הרצון להתחתן, שיש לרוממו לא רק למצוא שותף, "חבר מקשיב", אלא יחד לבנות בית לשכינה, להמשכת התורה.

זה גם מסביר מדוע להתחתן, ולא "להישאר חברים". קשר אהבה בין איש לאישה לא נועד להיות לצורך הנאה רגשית חולפת, אלא לנצח, בעומק, בכל רובדי החיים. כדי לבנות יחד משפחה בעלת צביון משלה- צריך לגור ביחד ולהביא ילדים לעולם ביחד, וכמובן עפ"י התורה- רק במסגרת של נישואין זה שייך. האהבה האמיתית באה עם מוכנות להתחייב זה לזה.


תוכלי להכנס גם לקישורים הבאים:

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=34551

https://www.kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=45446

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=31550



ספרים מומלצים:

ספרים מומלצים
"פרקי אהבה בין איש לאשתו" (יש שני כרכים) / הרב שלמה אבינר שליט"א

"פניני הלכה", חלק ב' / הרב אליעזר מלמד שליט"א

"ואהבת לרעייתך כמוך" / הרב שלמה אבינר שליט"א

"נישואין- מימוש עצמי, בניין משפחתי" – מדריך לאישה / הרבנית דבורה ארציאל תליט"א
"בקרוב אצלך"- החלק בו נמצאים המאמרים / יהודית גורפיין
"שלושה שותפים" / יצחק ומאירה ב"ר



לא סתם התעסקתי בזה לעומק איתך. אלו שאלות ענקיות, עם המון מחשבה וקושי מאחוריהן ושווה להתעסק בהן קצת לפני שמתחילים להכנס לעולם הזה.

בנוגע להיותך "אמא" מסוימת ולא אחרת-
קודם כל , כל ההורים עושים טעויות על הילדים ושוגים ופוגעים מדי פעם.
העניין הוא מה הכוונות שלך. אם את אוהבת ילדים, רוצה ילדים ורגשות חזקים נוספים שמתעוררים באדם כאשר הוא מביא ילד לעולם- אני מאמינה שאת תדעי הכי טוב מה טוב לילד שלך ותרצי לגרום לו אושר ולא נזק.

יש דברים שמבשילים אליהם בחיים, ולאו דווקא נולדים איתם. הורות מתבשלת בהריון ולאחר הלידה ולכל אורך יחסי הורה-ילד בחיים.
אין מתכון מי יהיה הורה מוצלח ומי פחות. הכל תלוי בכוונות שאיתן את מגיעה מראש- כמעט כמו כל דבר בחיים.



בנוגע לשאלתך השנייה הגדולה לא פחות:
אני יכולה לענות לך כמו שהרבה פעמים כששאלתי חברות שהתארסו- למה הוא? מה מצאת? מה שונה? מה אחרת?
ותמיד הן ענו : ידעתי, פשוט ידעתי. זה היה אחרת.

אבל לפני קשה להיבן מאיפה צומחת לאדם ההכרה שזה הפרטנר שלו וזה מי שמתאים לו לחיים.
לא צריך לצאת עם עשרה בנים כדי להבין שהראשון היה זה.
בקשר טוב אמיתי ומתאים מרגישים חיבור, מרגישים בסיס משותף של חוויות, דיעות, רצונות ושאיפות שעוזרות לבסס בית אחד לשניכם.
את בוחנת איך את חשה בתוך הזוגיות הזו כשאת שמחה וגם כשאת עצובה, האם את מקבלת את התמיכה והחום שאת זקוקה להם, או את המרחב הרצוי... הכל בהתאם לאופייך. את בוחנת האם את חשה ככה רק כי יש לך מישהו לידך ואת "מאוהבת באהבה" או שבאמת הוא נותן לך מטריה שמגנה עליך ומסוככת עליך- שנותנת לך כוחות ולא מחלישה, שבונה ומגדילה אותך, שעוזרת לך לדמיין לאן את הולכת ומה את רוצה, שביחד זה "אתם נגד העולם" ומסוגלים להגשים את הרצונות שלכם טוב יותר יחד.
לא חייבים לענות על כל השאלות האלה "כן". לפעמים מספיק רק על חלק. אבל באופן כללי אם את רוצה לבדוק את עצמך שאת לא מתחנת מלחץ, או מהרצון לזוגיות תבדקי טוב טוב עם עצמך איך את חשה בתוך הזוגיות הזו- כתורמת ונתרמת.

מקווה שהצלחתי לענות ולו חלקית....

שלומציון