מתפללת וזה לא עוזר.

שלום לך צדיקה!

דעי שהיה לי ממש קשה לקרוא את מה שכתבת. עזבי את השאלה. עצם זה שיש לך אדם קרוב שדועך לנגד עינייך מאותה מחלה ארורה- הסרטן, נגע לליבי. אני משתתף בצערך ובהתמודדותך לכל אורך הדרך ומייחל שהחולה אותו את מכירה יחלים במהרה לרפואה שלימה בתוך כל שאר חולי עם ישראל.

ולגבי שאלתך. אם הבנתי נכון שאלת מדוע התפילה איננה נשמעת ומה יש לעשות כדי שחולה יתרפא ממחלתו.

הייתי יכול להתחיל לענות לך ולנאום לך נאומים חוצבי להבות על האמונה בה' שהכל לטובה ולהסביר לך על חשיבותה של התפילה ופעולתה על העולם אך כיוון שלאשתי יש אחות שנפטרה לא מזמן ממחלת הסרטן פניתי אליה ושאלתי אותה איך היא הרגישה. את התשובה היא ענתה לי עם דמעות. את ההתרשמות ממנה אנסה לכתוב לך כאן.

ראשית אדם שלא עובר את מה שעוברת- לעולם, אבל לעולם לא יוכל להבין את מה שעובר עלייך. יותר מכך- גם מי שהוא באותו קשר קירבה לאותו חולה, גם לא יבין אותך משום שכל אחד מתמודד עם זה בצורה אחרת. זו את ורק את מול המציאות המורכבת בה את נמצאת ולך יש התמודדות משלך.
ולכן ההתמודדות עם מחלה של הקרוב אלייך נבחנת בינך לבין עצמך- ולבין רבש"ע. ולכן גם אני לא אוכל להרגיע ולתת מענה ראוי לשאלה טעונה כשאלתך.
היסוד הוא שלא משנה מה אני אכתוב לך ומה תשמעי מאנשים אחרים- השאלה היא כמה את באמת מפנימה את הנאמר וכמה את מחדירה את הדברים אל נימי נשמתך, כמה את חייה אותם. לכן אל תסתפקי בתשובה שלי אלא תשאלי ותבררי עוד ועוד עד שתקבלי תשובה שמספקת אותך- תשובה שאת מזדהה איתה לגמרי.
לאחר הבהרה חשובה זו ננסה לענות.

כשלאדם יש משבר הוא צריך לברר את היסודות האמוניים המעורערים אצלו- להתחזק באמונה וממילא בשאר עבודת ה'.

אז נתחיל.
אין ספק שזה קשה לראות רוע בעולם. מחלות, תאונות, מלחמות וכו.
כשרואים את הרע מיד מפנים אצבע מאשימה אל רבש"ע- אך האם זה נכון? האם מי שגורם ישירות את הרע על האדם הוא רבש"ע?
הרמב"ם מוכיח שאת רוב הצרות והרוע בעולם מפיל האדם על עצמו- מחלות- אדם לא שומר על בריאותו, תאונות- זהירות בדרכים, מלחמות- שנאה וכעס וכו
ולגבי מחלת הסרטן- תיאורטית הגוף משמיד כל יום תאים סרטניים- אך מה שמגביר את הסיכוי לחלות בסרטן הוא אורח החיים של האנושות שמגביר את הסיכוי לחלות באותה מחלה ארורה. לכן הבסיס לחיפוש האשמים במחלה הארורה צריך להתחיל מהאנושות שקיבלה בחירה חופשית ולא מרבש"ע שאפשר אותה.

אבל למה מי שאני מכירה ולא מישהו אחר?

יש כמה הנהגות לרבש"ע: הנהגת המשפט והנהגת הייחוד-
הנהגת המשפט- בה הצדיקים מקבלים שכר והרשעים נענשים.
הנהגת הייחוד- שצדיקים נענשים ואילו הרשעים מקבלים שכר, שבהסתכלות פרטית, נקודתית זה נראה נורא אך בהסתכלות כללית ורחבה על כל התמונה מבינים שזה מה שהיה צריך להיות ושהכל קרה לטובה.
איננו מבינים את הנהגתו של רבש"ע- אך מה שברור הוא שכל מה שהוא עושה ומבחינתנו הוא רע- מבחינתו (ומצד האמת) הוא טוב מוחלט.
קל להגיד- קשה להבין- עוד יותר קשה לחיות.

אבל אני מתפללת! למה זה לא עוזר?

אין ספק שזה קשה להתפלל ולא לראות את התוצאות שציפית להן.
התפילה היא פועלת- אין תפילה שלא פועלת על העולם אך לעיתים היא פועלת לא בכיוון שאנחנו רוצים שהיא תפעל.

אך לפני הכל נשאל: האם מטרת התפילה היא להתקבל? האם כל אדם שיתפלל כופה את רבש"ע לקבל את תפילתו?
מטרת התפילה היא לגרום למתפלל להתעלות ולהתקרב לה'. ברגע שהאדם מתעלה ממילא הוא ראוי לדברים אחרים שהיה ראוי להם לפני שהתפלל והתעלה. "כל ישראל ערבים זה בזה" והאדם משפיע בהתעלותו על כל עם ישראל- תחילה במעגלים הקרובים: משפחה, אח"כ במעגלים יותר רחוקים: חברים וכו וכך המעגלים מתרחקים עד שהם מקיפים את כל עם ישראל.
רבש"ע הוא "גומל חסדים טובים"- ומגשים חסדים שרק באמת טובים לנו ולא חסדים שאנחנו חושבים שהם טובים לנו.
מהו רע ומהו טוב? מי קובע מה רע ומה טוב? אדם רוצה להיות עשיר- אך לו מתאים להיות עני והפוך וכן על כל בקשה עליה אנו מתפללים.
לכן איננו יודעים מה טוב ומה רע- דרכי ה' הן נסתרות מעיננו ולכן יש להתמלא באמונה בה' שכל מה שהוא עושה הוא לטובה. לטובה= אמנם זה נראה לנו רע, אך זה יוביל לדבר טוב גם אם איננו רואים אותו.

בספר המעשיות של רבנו נסים גאון מובא בשם מדרש, הסיפור דלהלן: רבי יהושע בן לוי ביקש מהקדוש ברוך הוא שילמדהו דרכיו ויבאר לו מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. יום אחד נתגלה לו אליהו הנביא. ביקש ממנו רבי יהושע בן לוי רשות ללכת עמו ולראות כיצד הוא מבצע את שליחות הקדוש ברוך הוא, אולי על ידי זה יזכה להבין דרכי ה' והשגחתו בעולם. הסכים אליהו הנביא למלא מבוקשו, אולם בתנאי אחד: "הואיל ובלכתך עמי תראה דברים רבים שירגיזו אותך ולא תוכל לסבול אותם, עליך להתחייב מראש שלא תטרידני בשאלותיך. ביום שבו תשאל אותי על מעשי, ניפרד זה מזה". קיבל רבי יהושע את התנאי, והשנים יצאו לדרך.
לפנות ערב הגיעו אל צריף עץ ישן, לידו ראו פרה אחת, בהתקרבם אל הצריף יצאו לקראתם בעלי הבית זקן וזקנה והפצירו בהם שילונו אצלם. המארחים השתדלו להטיב עמם כמיטב יכלתם, אף שהעוני ששרר בביתם היה גדול. למחרת לפני צאת האורחים את הבית, עמד אליהו והתפלל. ומה גדולה היתה תדהמתו של רבי יהושע כאשר שמע שאליהו מבקש בתפילתו שה' ימית את הפרה היחידה של בעל הבית. עוד לא הרחיקו ללכת וכבר שמעו את קול בכיה של הזקנה: "הוי פרתנו היחידה, אוי ואבוי לנו".
לפנות ערב הגיעו לביתו המפואר של עשיר. דפקו בדלת - אך איש לא פתח להם. אמר אליהו: אולי לא שמעו אותנו, הבה וניכנס. נכנסו וראו את בעל הבית ואשתו יושבים ליד שולחן ערוך בכלים יקרים ובכל מיני מטעמים ערבים, כשמסביבם עומדים עבדים ושפחות לשרתם. כשראה אותם העשיר, לא בירכם לשלום ולא הזמינם להשתתף בסעודתו. בכעס רב הפנה ראשו מהם, ואמר לאשתו: "מי הכניס טרדנים אלו? צריכים לדאוג שהדלת תהיה נעולה לבל יחדרו לביתנו יצורים כאלו"!
בעל הבית שגם בדרך כלל היה רע לב וקמצן, כעוס היה במיוחד ביום ההוא. כיון שאחד מקירות ביתו התמוטט, הזמין בנאים שיבואו לבנותו, והבנאים לא באו. כאשר ביקשו האורחים רשות ללון בביתו, נעתר להם בקושי רב, והרשה להם לשבת על ספסל אבן שבחצר מאחורי הבית. לא נתן להם מאומה לאכול ולשתות. למחרת האיץ רבי יהושע באליהו לעזוב את הבית. אליהו הסכים, אך הציע שיתפללו קודם צאתם לדרך, כדי שלא יצטרכו להתפלל בדרך. ושוב שמע רבי יהושע דברי תפילה תמוהים היוצאים מפיו. אליהו הנביא התפלל שיעשה ה' נס והקיר ההרוס בביתו של העשיר ייבנה מיד. ואמנם לאחר שניות אחדות קם הקיר והיה שלם כמקודם. גם הפעם התאפק רבי יהושע ולא שאל כלום.
שוב הלכו כל היום. בערב עם חשיכה הגיעו לעיר הגדולה. "נלך לבית הכנסת, אמר אליהו הנביא, אולי מישהו מהמתפללים יזמיננו להתארח בביתו". נכנסו השנים לבית הכנסת וראו שהוא יפה ומהודר. ניכר היה כי אנשי העיר הזו עשירים מופלגים. כל אחד ישב על מקומו המיוחד לו, והקפיד ששום אדם זר לא יעז לשבת על מקומו. נדחקו השנים לאיזו פינה, והמתינו שם עד אחרי תפילת ערבית. סוף סוף הבחין בהם אחד מהמתפללים ואמר לחבירו: "ראה שוב באו עניים, מי יאכילם הפעם"? וחברו ענה: "אין צורך להזמינם הביתה, מספיק להביא להם מעט לחם ומים לבית הכנסת". גם יתר המתפללים לא שמו לבם לאורחים העניים, והסתפקו בכך שנתנו לשמש כמה פרוטות כדי שיקנה לחם עבורם.
לאחר לינה בבית הכנסת ותפילת שחרית, קמו האורחים ונפרדו מאנשי העיר. ואליהו מברכם: "יהי רצון שתהיו כולכם ראשים וחשובים". חרה הדבר מאד לרבי יהושע, אך על אף סקרנותו קיים את התנאי שאסר עליו לשאול שום דבר. טרם שקעה השמש, והנה הגיעו לעיר אחרת. הפעם קיבלום אנשי העיר בשמחה ובכבוד, הכניסום לבית גדול ונוח, הביאו להם ממיטב המאכלים ואף ישבו עמם לשמוח באורחים שנזדמנו להם. בבוקר כשנפרדו מהם התפלל עליהם אליהו ובירכם: "יהי רצון שלא יתן להם הקדוש ברוך הוא אלא ראש אחד בלבד".
לא יכול היה רבי יהושע בן לוי לשאת עוד את הנהגתו המוזרה של אליהו מבלי להבין את פשרה. כאשר יצאו מהעיר, נעצר ופנה אל אליהו בדברים ואמר לו: "לא אוכל לראות מעשים משונים כאלו, על הטובים אתה מתפלל שיהיה להם רע ועל הרעים להיפך שיהיה להם טוב, הודיעני נא את פשר מעשיך".
ענה לו אליהו הנביא: "הואיל והפרת את התנאי בינינו, מעתה עלינו להפרד, אך בטרם אעזבך אפרש לך את מעשי. ידעתי כי נגזר על אשתו של העני שאירח אותנו ראשון למות למחרת היום, לכן התפללתי אל ה' שהיא תישאר בחיים, ובמקומה תמות הפרה. אמת שהיה להם צער גדול כשראו את פרתם היחידה מתה, אך חשוב נא, כלום לא היה האיש נותן בשמחה כל אשר לו, כדי להציל את אשתו? זאת ועוד, אשה טובה וחרוצה זו תביא לו עוד הרבה אושר, וכעבור זמן מה גם יזכו לחיות בטוב ובנעימים ואז לא יצטערו על הפרה.
הקמצן העשיר, לא ידע שמתחת לקיר ההרוס טמון אוצר גדול של זהב. אילו בנה בעצמו את הקיר היה מוצא עושר זה, עכשיו שנעשה לו נס והקיר נבנה עליו, לא ימצאהו עוד לעולם. ולא רק זאת, אלא בקרוב יפול שוב הקיר הזה ולא יבנה עוד כי העשיר יהיה טרוד בדאגות רבות ולא יוכל לחשוב על תיקון ביתו.
על האנשים הגאוותנים התפללתי שכולם יהיו ראשים, וממילא יריבו ביניהם, כי אף אחד לא ירצה לוותר לרעהו וירצה בעצמו להיות ראש העיר, וכך לא יהיה שלום ביניהם ולא תהיה ברכה שרויה במעשיהם, ואילו את אנשי העיר שקבלו אותנו יפה, אותם ברכתי שיהיה להם ראש עיר אחד. שכולם יסכימו לבחור באיש הטוב ביניהם ועל ידי זה יחיו בשלום ובנחת בהנהגתו.
ועתה, סיכם אליהו הנביא, שים נא אל לבך, שדרכי ה' נסתרות המה, ולא כל מה שנראה לך טוב, הוא טוב באמת, ולא כל מה שנראה לך רע הוא רע באמת




אז מה, לא להתפלל? לא לעשות כלום?

חס ושלום. "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"!
אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו- בין בתפילה ובין במעשים. אי אפשר זה בלא זה.
במעשים- נשאיר את העבודה לרופאים שלמדו ויודעים את מלאכתם. הביטחון בה' מתחיל כשההשתדלות מיצתה את עצמה- עד שהיא לא מיצתה את עצמה הביטחון בה' הוא להשתדל!
בתפילה- חשוב לדעת שאין שום תפילה ששבה ריקם. כמו שבעולם החומר אנרגיה לא נעלמת אלא משנה צורה כך בעולם הרוחני השפעה רוחנית הן בתפילה והן בלימוד תורה משפיעה עלייך, על העולם וגם החולה בעצמו.
יכול להיות שלולא כל התפילות שלך המצב של החולה היה מתדרדר עוד יותר- לכן אל תרפי והתפללי עוד ועוד ביתר עוצמה ועוז! התפילות שלך בוקעות רקיעים! הן לא נעלמות!

אם תרצי- אשתי תשמח ממש לעזור לך ולדבר איתך על כך:

כמו כן כדאי שתקראי עוד תשובות מהאתר שלנו:
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=39457
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=1185
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=89300

תמיד נשמח לעזור. אנחנו פה בשביל לעזור ושמחים לעזור לכולם! תודה על העידוד!

רפואה שלימה והחלמה מהירה!
מקווה שנתתי כיוון כללי
אשמח לעזור עוד אם צריך
המייל שלי: elronza@gmail.com (אשמח לפחות לקבל את שם החולה כדי שגם אני אוכל להתפלל עליו)

אלרון